פרייפסט- היום השני ("כלבת")

אני יודע, אני יודע. אני אמור לסכם כבר את היום השלישי, אבל בחיי שקשה לי למצוא כאן רגע של מנוחה. בניגוד לפסטיבלים אחרים, פרייטפסט מצווה משמעת מרתונית על נתיניו (שלל סרטי אימה המוקרנים גב לגב, חגיגות והפתעות נדירות) ובכך מונע מן הבאים בשעריו את יכולת הדיווח השוטף. 

ועדיין, אני מרגיש חובה לעדכן אתכם בענייני "כלבת". כך סיכמו האנשים היקרים בFILM4 את הבכורה הלונדונית של סרט האימה הישראלי הראשון:

Rabies might be a sleeper hit. witty, intelligent & tense. provides social commentary in a fun way

הדיווח הנלהב ומחמם הלב של FILM4 מסכם 48 שעות של באז היסטרי סביב אירועי הקרנת סרט האימה הישראלי הראשון. הבאז הזה, אגב, החל חודש וחצי לפני הגעתנו לכאן כאשר אחד מבכירים המבקרים הבריטים, נייג'ל פלויד (טיימאאוט, גרדיאן, ביביסי) הכריז על "כלבת" כסרט האימה הטוב ביותר של השנים האחרונות ובנוסף לכך פתח עצומה בטוויטר להעברת הסרט לאולם הגדול ביותר בקולנוע אמפייר.

אינני זוכר מתי בפעם האחרונה מבקר בריטי תבע את העברתו של סרט כלשהו, ועוד ישראלי, לאולם גדול יותר. ואמנם, למן אותו רגע הרשתות החברתיות והפורומים הפעילים לא הפסיקו לדבר על המהלך שיזם נייג'ל פלויד. לאחר מספר ימים הגיעה תגובת הפסטיבל: "כלבת" לא יוקרן באולם הענק מאחר והוא שמור רק להקרנות בכורה וסרט האימה הישראלי הראשון ערך את בכורתו הבריטית בפסטיבל אדינבורו.

החלטת הפסטיבל הפכה עד מהרה לברכה, שכן הכרטיסים לשתי הקרנות הבכורה של "כלבת" נמכרו חודש ימים לפני הגעתו לשם. התוצאה: תסכול בקרב אלה שלא הצליחו להשיג כרטיסים והתלהבות בקרב אלה שכן. ובמילים אחרות: באז.

ואם חשבנו שדברים יירגעו עם הגעתנו לכאן אז נכונה לנו ההפתעה הגדולה מכולן. זה קרה כשרכשנו, כמו תיירים טובים, את הגיליון השבועי של טיימאאוט לונדון. הגיליון הנוכחי חוגג את השבוע האחרון של הקיץ ואת הבנק הולידיי והוא מקדיש את חלקו הראשון לאירועים הגדולים ביותר של החופשה. בין האירועים הללו תמצאו את פרייטפסט ומבין עשרות הכותרים שמוקרנים בו בצפיפות רק שני סרטים זכו לחשיפה והמלצה בגוף הכתבה: "כלבת" ו"טאקר ודייל".

אבל בכך לא תמו החגיגות בטיימאאוט. לא, לא, כשמגיעים לחלק השני של המגזין, לחלק שבו מפורסם מדור הקולנוע, מתנוססת לה בגאון רשימת ההמלצות השבועיות ובראש הרשימה היוקרתית הזו, לא במקום השני, לא במקום השלישי, אלא במקום הראשון מתייצב לו סרט האימה הישראלי הראשון: "כלבת" . קראתם נכון, פרצופה של ליאת הר-לב כבש את צמרת טבלת ההמלצות השבועית של מדור הקולנוע בטיימאאוט לונדון.

במקום הראשון ליאת הר לב, במקום השלישי ליז טיילור.

אני לא יודע מה מרגש אותי יותר. העובדה שסרט האימה הישראלי הראשון הצליח לפלוש לטבלה האיכותית והיוקרתית הזו או העובדה ש"כלבת" הוא אחד מסרטי האימה הבודדים (ולא רק ישראלים) שהצליחו להגיע לעמדת בכורה בטבלה האיכותית והיוקרתית הזו.

אני מניח גם שבגלל הפרסום הזה ההקרנה הראשונה של "כלבת" הייתה גדושה ועמוסה במבקרים וכתבים רמי מעלה, אנשי תעשייה, יוצרים (צוות התסריטאים של DR WHO למשל) ומפיצים מקומיים. התגובות, אגב, היו נהדרות והביקורות כאן יותר מנלהבות.  

היו עוד הרבה אירועים מרגשים מאז, אבל כעת עליי להתארגן לקראת ההקרנה השנייה שלנו בלונדון. זה קורה ב13:15, שעון לסיטר סקוור, שרק ימשיך כך.

 

 

פרייטפסט 2011 – היום הראשון (יעד מסוכן 5)

"כלבת" מחדש בימים אלה את המסע האירופאי שלו ותחנתו הראשונה היא פרייטפסט, לונדון.

פרייטפסט חוגג השנה את יום הולדתו ה12 והוא נערך, זו השנה השנייה ברציפות, בקולנוע אמפייר אדיר הממדים. פרייטפסט החל את חייו כפסטיבל צנוע וסרטיו הוקרנו בהיכל הקודש של חולי הקולנוע המקומיים, פרינס צ'רלס סינמה. עם השנים, צבא המעריצים הלך וגדל והגיע למספרים שהיו זקוקים לאכסניה חדשה, לאימפריה של (אולמות) קולנוע. להלן, קולנוע אמפייר.

כיום פרייטפסט- לונדון נחשב לגדול ולחשוב שבפסטיבלי הז'אנר של האי הבריט.( לצד סיי-פיי לונדון, כמובן).

כך נראה אתמול האולם הגדול של "אמפייר" (למעלה מ1000 מושבים) לקראת הקרנת הבכורה של "יעד סופי 5":

מארגני הפסטיבל, אלן ג'ונס פול מקאווי ואחרים, מבטיחים הפתעה גדולה מדי ערב ואכן אמש נכונה לנו ההפתעה הראשונה. קצת לפני שכתוביות הפתיחה של "יעד סופי 5" התקיפו את עינינו, עלו לבמה יוצריו של סרט הפולחן הבריטי, Severance, והציגו קטעים מתוך סרטם החדש והמדובר, "קוקנים נגד זומבים". הרעיון נשמע דומה, אולי אפילו דומה מדי, לזה שעומד בבסיס הסרט "Attack The Block" ואני מניח שגם הפיץ' נשמע זהה: מה יקרה אם מפלצות/חיזרים/ערפדים/זומבים יפגשו בכנופיה אנושית מפחידה לא פחות?

שני הקטעים הראשונים לא הרשימו אותנו, אבל אז הגיע הקטע השלישי שבו מוצגת חבורת גיל זהב קוקנית (ביניהם גם הונור בלאקמן, הלא היא פוסי גאלור המדהימה מ"גולדפינגר") כשהיא מכותרת בידי צבא זומבים. חבורת הישישים מגלה שאחד מחבריה נרדם מחוץ לחדר והם מנסים להעירו ולהחיש את צעדיו פנימה, לחדר המבטחים. למרבה הצער, חברם הישיש זקן ובא בימים, שמיעתו כבדה וצעדיו עוד יותר וכך מתפתח לו מרדף בין זומבים איטיים לאיש זקן המדדה באמצעות הליכון לעבר החדר האטום. זהו ללא ספק אחד ממרדפי האימה היותר היסטריים שראיתי בחיי.

תפוז מכני? חפוז מכני!

ואז החלה ההצגה הגדולה: "יעד סופי 5". כותרות הפתיחה היו ארוכות מהרגיל (יופי של פסקול, אגב) והן שיגרו לעבר עיניי כל-כך הרבה מסורים, סכינים ואיברים מבותרים עד שהייתי משוכנע שאולי חזיתי כבר בסרט המלא וכבר החלו להן כתוביות הסיום. ואולי עדיף היה שכך, שכן "יעד סופי 5" הוא אכזבה אדירה. אחרי החלק הרביעי והמקרטע, הייתי משוכנע שהסיבה שבשמה התכנסו יוצרי הסדרה להפקת פרק חמישי קשורה לרצונם הראוי והנעלה של אלה המעוניינים לשפר את הטעם המר והנורא שהותיר בפינו החלק הקודם בסדרה. אוי, אם להשתמש בניב קוקני-פולני עתיק יומין, כמה שאני טעיתי. 

לצערי הדרך היחידה שבה "יעד סופי 5" היה יכול לשפר את חוויית הצפייה כרוכה בשינוי אסטרגיית הרציחות של מר מוות. ובמילים אחרות, במקום שמר מוות ירדוף את קורבנותיו לפי סדר מותם הפוטנציאלי, יהיה עליו לרדוף אחר הנערים המסכנים לפי יכולת המשחק של כוכביו. או-אז היינו נפטרים משחקניו הראשיים והנוראיים של "יעד סופי 5" ונותרים רק עם הדוגמניות. ואין דבר יפה ומצחיק יותר מדוגמניות שמדגמנות משחק. טוב, יש: אוסף בולי עץ שרודף אחר אוסף בולי העץ שמגלמים את התפקידים הראשיים.

אבל, לא הכל רע. "יעד סופי 5" מציע גם טוויסט מתוחכם (אל דאגה, הוא מופיע גם בטריילר): מה אם אפשר לרמות את המוות על-ידי רצח פשוט? הייתכן שגיבורינו האומללים יוכלו לקנות את חייהם בחזרה אם הם ירצחו אדם אחר ובכך יגנבו את מותו. הרעיון מבריק (במקום לתת לרוצח/מוות לעשות את עבודתו, הגיבורים מתחילים לעסוק במלאכת ההרג: נשמע מוכר?) אך הביצוע בינוני להחריד.

שתי סצינות ראויות להיכנס להיכל התהילה של סדרת "יעד סופי": חזון האסון על הגשר המט ליפול ואימון הקרקע המזוויע ותולש האיברים שהיה מקרקע אפילו את נדיה קומונצ'י (קומנץ' למהדרין) הגדולה.

גם סצינת הסיום גררה שאגות של הערצה ואין לי ספק שחובבי הסדרה, כמוני למשל, יחייכו לנוכח המחווה היפה שהתקינו עבורם יוצרי הסרט.

עכשיו אם תסלחו לי עליי לנקות את שאריות הבשר שנתלו על משקפיי תלת הממד שלי ולצאת שוב לקולנוע. מאוחר יותר, 17:15 שעון לסיטר סקוור, "כלבת" עורך את הבכורה הלונדונית שלו. התרגשות.