שוברים

בסופו של שבוע ראשון בבלוג, אני יכול להיות מאושר. הפוסטים החדשים זכו לפופולריות גבוהה מתמיד, במיוחד אלה שעסקו ב"כלבת" . אבל, זה לא מפתיע אותי. במהלך החודשים האחרונים סיפרו לי לא מעט בלוגרים ובעלי אתרים שעצם אזכורו של סרט האימה הישראלי הראשון הביא לאחוז כניסות פנומנלי. מה שאומר של"כלבת" יש הרבה אוהבים וגם הרבה שונאים. אבל, ככה זה כשעושים סרט ישראלי. ככה זה כשעושים סרט אימה. ועל אחת כמה וכמה, ככה זה כשעושים סרט ישראלי שהוא גם סרט אימה. גם ברגעים אלה, אחרי שהתפרסמה ב"עין הדג" ידיעה על הפוסט שעוסק ב"כלבת" ובביקורת הישראלית, מתנהל לו דיון ער. כל זאת, שבעה חודשים אחרי שהסרט יצא לאקרנים. פשוט תאווה לעיניים.

הבאז האינטרנטי וההצלחה בפסטיבל טרייבקה יצרו גם אפקט דומינו. "כלבת" נמכר להפצה בארה"ב ובקנדה (ובקרוב יוכרזו טריטוריות נוספות), נשך בספריות הוידיאו, נגס בויאודי (עומד בראש רשימת הסרטים הנצפים באורנג' ויאודי בשבועיים האחרונים), הפך לאחד מלהיטי ההורדות הגדולים של השנה האחרונה (שזה עצוב מבחינה כלכלית, אבל משמח מבחינה החשיפה לה הסרט זוכה) ולאחרונה נבחר גם לחביב הקהל בפסטיבל אדינבורו.

הוסיפו לכך את העובדה ש"כלבת" היה אחד משבעת הסרטים הישראלים הכי מצליחים בשנת 2010 (והוא יצא רק בדצמבר של אותה שנה) ואחד מסרטי האימה היותר פופולריים שהוקרנו בישראל (יותר מ"מסור", "הוסטל" ורבים אחרים) ואפשר רק לייחל שסרט האימה הישראלי השני (ויסלח לי שניצר אם אני לא כולל את "המלאך היה שטן" ברשימה) והשלישי יגיעו למספרים עוד יותר גדולים. כל זאת בהנחה שהצנזורה לא תגיע שוב ותקלקל את החגיגה הגדולה.

__________

לאחרונה אני קורא הרבה תגובות קשות נגד הסרטים שמוקרנים באקדמיה, אבל אני חייב להודות שמשהו טוב קורה לקולנוע הישראלי. הוא נכנס לעידן הניסיוני שלו. הוא לא חושש לסטות מהנוסחאות הישנות ולייצר פנטזיות פרועות שמפגישות את הצופה עם סצינות שמעולם לא נראו בקולנוע הישראלי. קחו למשל, את סצינת הפתיחה החובטת של "הנותנת", בבימויה של הגר בן אשר, או את הרגע הקולנועי והכוחני שבו חבורת פאנקיסטים מנתצת רכב חונה ב"השוטר" של נדב לפיד.

המגמה בהקרנות השנה היא ברורה: הקולנוע הישראלי מתחיל לחקור את הצורה שלו. וכך, אחרי שנים שהצופה הישראלי ידע בדיוק מה ממתין לו בפינה, לפתע הוא לא יכול לנחש מה יקפוץ עליו מהמסך: כדור תועה, סוס דוהר ואולי אפילו בולבול. שמתם לב שיש הרבה בולבולים השנה? אני חושב שצריכה להיפתח קטגוריה חדשה באופיר. צבי דובוש הציע את "בולבול הזהב" ו"שטרונגול הכסף", אני הצעתי את "אשכי הברונזה" ו"ביצי החופש" ליצירות שמקדמות באמצעות איברו מינו של השחקן הראשי את ערכי הדמוקרטיה.

אבל, אני סוטה מהנקודה והנקודה היא שהטירוף שאוחז בסרטים הישראלים החדשים, טירוף שהופך חלק לא קטן מהיצירות לפנטזיות סהרוריות וקשות לעיכול, הוא דווקא בריא לתעשייה הקטנה שלנו.

___________

ביום שלישי נבות ואני טסים לדרום קוריאה כדי להשתתף עם "כלבת" בפסטיבל פוצ'ון- פסטיבל האימה והפנטזיה הגדול במזרח הרחוק. מעיון מדוקדק בתכנייה הגעתי למסקנה שכמות הסרטים המוקרנת בו היא פשוט בלתי נתפשת.

כדי להפוך את עבודתי לקלה יותר התחלתי לתור באינטרנט אחר הטריילרים לסרטים שפחות מוכרים לי. אחד הקדימונים שצד את עיניי הוא סאגת המד"ב ההודית : ROBOT.

עלילת הסרט היא מעין מאש-אפ בין "פרנקנשטיין" ל"תקלה מופלאה": ד"ר ואסי ממציא רובוט, שנראה בדיוק כמוהו, אך המכון שבו הוא עובד דוחה את ההמצאה בטענה שליישות הקיברנטית אין יכולת לפתח רגשות ולבצע מהלכים מתוך שיפוט רציונלי. אל דאגה, בטרם תאמרו איצ'יקידאנה, מתחוללת לה סופת ברקים שמתניעה סחרחורת של רגשות ברובוט/סופר-גיבור שגורמת לו-שומו שמיים ומעגלים חשמליים-להתאהב בארוסתו של הדוקטור.

ללמדכם שגלמים תמיד יקומו על יוצריהם. לעיתים הם אפילו ירקדו עם נשותיהם מאחורי עצים.

ביום ראשון אעלה את רשימת הצפייה המלאה שלי (בתוספת טריילרים) כדי שזו תחייב אותי לשבת באולמות הקולנוע ולא להתגלגל שיכור בין גריל קוריאני אחד לאחר.

בינתיים אתם מוזמנים להציץ בגרסה הקוריאנית לפוסטר (הקליקו על התמונה להגדלה):

אניה כובשת בכל שפה