אמש השתתפנו במרתון סרטים שהחל בשעה 11:00 ונגמר בחצות.
11:00 – Schoolgirl Apocalypse: סאקורה היא תלמידת תיכון שחיה בעיירה קטנה ביפן אך חולמת על חיים במערב. אבל זה לא מפתיע. לא כשאנו למדים שכל ספרי לימוד של השפה האנגלית מלאים בציורים כובשי עין שאחד מגיבוריהם הוא בילי, ילד צהוב שיער ותכול עיניים. בוקר בהיר אחד, סאקורה שלנו מתעוררת לסיוט. צליל מחריש אוזניים נשמע בעיירה ולפתע כל הגברים בעיירה מתחילים לרדוף ולרצוח את נשותיהם. לאחר שהיא מתייתמת מהוריה, סאקורה יוצא למסע הישרדות שבמהלכו היא מגלה שהדרך לגאולת המין האנושי כרוכה בהשבתו של ילד צהוב שיער ותכול עיניים אל הים.
מי שיצפה לסרט שבו תלמידה יפנית ויפהפייה נלחמת בגדודים אדירים של זומבים עלול להתאכזב. למזלי, הבמאי הצנוע והנרגש, ג'ון קיירנס, הזהיר אותי מספר ימים לפני ההקרנה שמדובר בסרט זומבים רדום או לחלופין בדרמת התגברות שמתרחשת בעיירה מוכת זומבים. יצירה סוריאליסטית שעוסקת בפנטזיות המסוכנות שמוכרים לנו ספרי הלימוד- אלו שגורמות לנו לחשוק ב"בילים" של העולם ולהתכחש למציאות.
14:00- כלבת: מפסטיבל לפסטיבל "כלבת" בונה את קהל המעריצים העולמי שלו ואנחנו גאים לדווח שגם הכרטיסים להקרנה השנייה של סרט האימה הישראלי הראשון נגמרו הרבה לפני שהגיע המועד המיוחל. האולם היה מלא עד אפס מקום ובהקרנה נכח גם ג'יימס מארש מ"טוויץ'". הקהל כאן מאד אהב את הסרט וגם מארש שצייץ את הדברים הבאים בטוויטר שלו:
RABIES is a pretty damn great woodland horror flick that is vicious, subversive & very funny. Flips the survival genre on its head
מאוחר יותר הוא צייץ את בחירותיו לרגעי השיא של הפסטיבל:
PIFAN highs now include THE YELLOW SEA and RABIES as well as UNDERWATER LOVE, SLAPSTICK BROS, ATTACK THE BLOCK, BULLHEAD and COLD SWEAT
אגב, קיבלתי דיווחים משני פסטיבלים נוספים, פרייטפסט (לונדון) ופנטזיה (מונטריאול), על ביקוש היסטרי לכרטיסים ולהצגות נוספות של "כלבת". ייתכן שההיסטריה בלונדון קשורה גם לעובדה שאחד ממבקריה הבכירים, נייג'ל פלויד, התאהב ב"כלבת" ופירסם את רשימת חמשת הסרטים האהובים עליו בפסטיבל:
You should be looking forward to: Rabies, A Lonely Place To Die, Kill List, The Glass Man, Troll Hunter
תענוג.
17:00- סופר. סרטו של ג'יימס גאן שייך למחזור הסרטים שבא בדין ובדברים עם תרבות גיבורי העל. "קיק אס" המצוין היה הראשון, "Defendor" הלא מוערך דיו היה השני ו"סופר" חותם, נכון לעכשיו, את הטרילוגיה המורבידית הזו.
"סופר" עוסק בבחור מרובע (ריין ווילסון) שמאבד את אשתו המושלמת (ליב טיילר) לטובת גבר אחר (קווין בייקון בהכנות ל"אקסמן") ובמקום להתמודד עם עזיבתה הוא בונה בדמיונו פנטזיית קומיקס אלימה. אשתו נחטפה בידי סוחר סמים ורק הוא-גיבור-על העונה לשם המגוחך "רעם הארגמן"- יוכל להצילה מגורלה האכזר.
הייתכן שכל חלומות הקומיקס הברוטליים נולדים מתוך ליבו השבור של גבר בעל ארבע צלעות?
"סופר" הוא ללא ספק אחת מקומדיות האקשן המדכדכות ביותר שראיתי בחיי והוא עושה את זה בדרך שפסעו בה שתי היצירות שקדמו לו: מפגש אלים בין המציאותי לפנטסטי. בין אדם שמתגורר ביקום פנימי, טעון בתחושת שליחות עצמית ומשיחיות שווא, לבין העולם הממשי שמשגר לעברו קליעי אמת, לא סרק. התוצאות בסרטים הללו תמיד מחרידות משום שהן תובעות קורבנות ממשיים בדרך להגשמתה של פנטזיית הנקמה האולטימטיבית. ללמדנו שעלינו להיזהר במשאלותינו. במיוחד במשאלות המוות שלנו.
אלן פייג' בסצינה שמתחילה בפיתוי ונגמרת בגבר בוכה
הופעתו הצובטת של ריין ווילסון היא אחת מתצוגות המשחק הדרמטיות הטובות ביותר שראיתי בשנה החולפת ומי שתומכת בה, ואף גונבת לו את הגלימה, היא לא אחרת מאלן פייג' (ג'ונו) שעושה כאן את תפקידה הטוב ביותר מאז "הארד קנדי". ב"סופר" היא מגלמת צעירה מבולבלת שעובדת בחנות קומיקס ומחפשת אחר הרפתקאה גדולה משל עצמה. בשלב מסוים היא מתחברת לגיבור הסרט ומתעקשת להפוך לסייד-קיק הצעיר והנלהב שלו. סייד-קיק סוציופת שאינו מכיר בגבולות של חוברות הקומיקס. כזה שמסוגל להאמין באהבה שנרקמת בין באטמן ורובין במקטעים הריקים שבין חלונות הקומיקס. בתשוקה המציפה את הגיבורים בוואקום שבין הפאנלים.
**אם פייג' לא תשבור את לבכם, הרי שהוא עשוי מאבן ויש גם מי שתטפל בו בסרט הזה: ארנבת
20:00- Dabaang: אחרי שהתבוססנו בתוגת המערב, נבות ואני תרנו אחר בידור משכך כאבים ומה הולם יותר מקומדיית אקשן בוליוודית. את "דאבאאנג" סימנתי לעצמי כחובת צפייה למן היום שראיתי את הקדימון המסחרר שלו. הוא הזכיר לי את "אל-מריאצ'י" של רוברט רודריגז. ואכן, בסיומן של שלוש שעות בקירוב, אני יכול לומר ש"דאבאאנג" הוא אחד מסרטי הפעולה היותר טובים שראיתי בשנים האחרונות. אזהרה: בין קטעי האקשן הווירטואוזים מתגוררות סצינות רומנטיות ונאמברים מוזיקליים במיטב המסורת של הקולנוע הבוליוודי.
"דבאאנג" הוא כינויו של גיבור הסרט ופירושו, "חסר פחד". ואכן, השריף של העיירה ההודית הקטנה לא יודע פחד. הוא לוכד את העבריינים העשירים, גונב מהם את כספם ואז מחלק אותו לעניים. הוא אפילו קורא לעצמו "בד אס רובין הוד". אם כריזמה הייתה אל הודי, דבאאנג היה גלגולו הבוליוודי. השפם- שפמו של עומאר שריף, השרירים- שרירי סטלון, הגמישות של ואן דאם, השארם של ברוס וויליס ויכולת קומית כזו הייתה רק לאחד, ארנולד שוורצינגר. ולראייה, שורת האיומים הקבועה של דאבאאנג: "אני אמלא אותך בכל-כך הרבה חורים שלא תדע מאיפה לנשום ומאיפה לשחרר…".
אתם מוזמנים לרקוד לצליליו של שיר הנושא:
================
ומה מצפה לנו היום?
Attack The Block בבימויו של ג'ו קורניש.
מסיבה בחסות שגרירות ישראל. וזה המקום לשבח ולהלל את מעורבותה של השגרירות הישראלית בקוריאה. מדי ערב כשעולה רשימת נותני החסות של פסטיבל הסרטים בפוצ'ון מופיע לו דגל ישראל. כן, קוראים נכבדים, נציגינו כאן נתנו יד לאחד מהפסטיבלים היפים והעשירים ביותר שביקרנו בו. זאת ועוד, המסיבה שהשגרירות הישראלית מרימה כאן הלילה לכבוד המשלחת הישראלית היא אחד האירועים הכי מדוברים השבוע בפוצ'ון ואין אף אורח שחושב להחמיצה. כבוד!
הפיראנה מכה שנית 