מייד אין קוריאה 8- קסמי המזרח, תוגת המערב

אמש השתתפנו במרתון סרטים שהחל בשעה 11:00 ונגמר בחצות.

11:00 – Schoolgirl Apocalypse: סאקורה היא תלמידת תיכון שחיה בעיירה קטנה ביפן אך חולמת על חיים במערב. אבל זה לא מפתיע. לא כשאנו למדים שכל ספרי לימוד של השפה האנגלית מלאים בציורים כובשי עין שאחד מגיבוריהם הוא בילי, ילד צהוב שיער ותכול עיניים. בוקר בהיר אחד, סאקורה שלנו מתעוררת לסיוט. צליל מחריש אוזניים נשמע בעיירה ולפתע כל הגברים בעיירה מתחילים לרדוף ולרצוח את נשותיהם. לאחר שהיא מתייתמת מהוריה, סאקורה יוצא למסע הישרדות שבמהלכו היא מגלה שהדרך לגאולת המין האנושי כרוכה בהשבתו של ילד צהוב שיער ותכול עיניים אל הים.

מי שיצפה לסרט שבו תלמידה יפנית ויפהפייה נלחמת בגדודים אדירים של זומבים עלול להתאכזב. למזלי, הבמאי הצנוע והנרגש, ג'ון קיירנס, הזהיר אותי מספר ימים לפני ההקרנה שמדובר בסרט זומבים רדום או לחלופין בדרמת התגברות שמתרחשת בעיירה מוכת זומבים. יצירה סוריאליסטית שעוסקת בפנטזיות המסוכנות שמוכרים לנו ספרי הלימוד- אלו שגורמות לנו לחשוק ב"בילים" של העולם ולהתכחש למציאות.

14:00- כלבת: מפסטיבל לפסטיבל "כלבת" בונה את קהל המעריצים העולמי שלו ואנחנו גאים לדווח שגם הכרטיסים להקרנה השנייה של סרט האימה הישראלי הראשון נגמרו הרבה לפני שהגיע המועד המיוחל. האולם היה מלא עד אפס מקום ובהקרנה נכח גם ג'יימס מארש מ"טוויץ'". הקהל כאן מאד אהב את הסרט וגם מארש שצייץ את הדברים הבאים בטוויטר שלו:

RABIES is a pretty damn great woodland horror flick that is vicious, subversive & very funny. Flips the survival genre on its head

מאוחר יותר הוא צייץ את בחירותיו לרגעי השיא של הפסטיבל:

PIFAN highs now include THE YELLOW SEA and RABIES as well as UNDERWATER LOVE, SLAPSTICK BROS, ATTACK THE BLOCK, BULLHEAD and COLD SWEAT

אגב, קיבלתי דיווחים משני פסטיבלים נוספים, פרייטפסט (לונדון) ופנטזיה (מונטריאול), על ביקוש היסטרי לכרטיסים ולהצגות נוספות של "כלבת". ייתכן שההיסטריה בלונדון קשורה גם לעובדה שאחד ממבקריה הבכירים, נייג'ל פלויד, התאהב ב"כלבת" ופירסם את רשימת חמשת הסרטים האהובים עליו בפסטיבל:

You should be looking forward to: Rabies, A Lonely Place To Die, Kill List, The Glass Man, Troll Hunter

תענוג.

17:00- סופר. סרטו של ג'יימס גאן שייך למחזור הסרטים שבא בדין ובדברים עם תרבות גיבורי העל. "קיק אס" המצוין היה הראשון, "Defendor" הלא מוערך דיו היה השני ו"סופר" חותם, נכון לעכשיו, את הטרילוגיה המורבידית הזו.

"סופר" עוסק בבחור מרובע (ריין ווילסון) שמאבד את אשתו המושלמת (ליב טיילר) לטובת גבר אחר (קווין בייקון בהכנות ל"אקסמן") ובמקום להתמודד עם עזיבתה הוא בונה בדמיונו פנטזיית קומיקס אלימה. אשתו נחטפה בידי סוחר סמים ורק הוא-גיבור-על העונה לשם המגוחך "רעם הארגמן"- יוכל להצילה מגורלה האכזר.

הייתכן שכל חלומות הקומיקס הברוטליים נולדים מתוך ליבו השבור של גבר בעל ארבע צלעות?

"סופר" הוא ללא ספק אחת מקומדיות האקשן המדכדכות ביותר שראיתי בחיי והוא עושה את זה בדרך שפסעו בה שתי היצירות שקדמו לו: מפגש אלים בין המציאותי לפנטסטי. בין אדם שמתגורר ביקום פנימי, טעון בתחושת שליחות עצמית ומשיחיות שווא, לבין העולם הממשי שמשגר לעברו קליעי אמת, לא סרק. התוצאות בסרטים הללו תמיד מחרידות משום שהן תובעות קורבנות ממשיים בדרך להגשמתה של פנטזיית הנקמה האולטימטיבית. ללמדנו שעלינו להיזהר במשאלותינו. במיוחד במשאלות המוות שלנו.

אלן פייג' בסצינה שמתחילה בפיתוי ונגמרת בגבר בוכה

הופעתו הצובטת של ריין ווילסון היא אחת מתצוגות המשחק הדרמטיות הטובות ביותר שראיתי בשנה החולפת ומי שתומכת בה, ואף גונבת לו את הגלימה, היא לא אחרת מאלן פייג' (ג'ונו) שעושה כאן את תפקידה הטוב ביותר מאז "הארד קנדי". ב"סופר" היא מגלמת צעירה מבולבלת שעובדת בחנות קומיקס ומחפשת אחר הרפתקאה גדולה משל עצמה. בשלב מסוים היא מתחברת לגיבור הסרט ומתעקשת להפוך לסייד-קיק הצעיר והנלהב שלו. סייד-קיק סוציופת שאינו מכיר בגבולות של חוברות הקומיקס. כזה שמסוגל להאמין באהבה שנרקמת בין באטמן ורובין במקטעים הריקים שבין חלונות הקומיקס. בתשוקה המציפה את הגיבורים בוואקום שבין הפאנלים.

**אם פייג' לא תשבור את לבכם, הרי שהוא עשוי מאבן ויש גם מי שתטפל בו בסרט הזה: ארנבת

20:00- Dabaang:  אחרי שהתבוססנו בתוגת המערב, נבות ואני תרנו אחר בידור משכך כאבים ומה הולם יותר מקומדיית אקשן בוליוודית. את "דאבאאנג" סימנתי לעצמי כחובת צפייה למן היום שראיתי את הקדימון המסחרר שלו. הוא הזכיר לי את "אל-מריאצ'י" של רוברט רודריגז. ואכן, בסיומן של שלוש שעות בקירוב, אני יכול לומר ש"דאבאאנג" הוא אחד מסרטי הפעולה היותר טובים שראיתי בשנים האחרונות. אזהרה: בין קטעי האקשן הווירטואוזים מתגוררות סצינות רומנטיות ונאמברים מוזיקליים במיטב המסורת של הקולנוע הבוליוודי.

"דבאאנג" הוא כינויו של גיבור הסרט ופירושו, "חסר פחד". ואכן, השריף של העיירה ההודית הקטנה לא יודע פחד. הוא לוכד את העבריינים העשירים, גונב מהם את כספם ואז מחלק אותו לעניים. הוא אפילו קורא לעצמו "בד אס רובין הוד".  אם כריזמה הייתה אל הודי, דבאאנג היה גלגולו הבוליוודי. השפם- שפמו של עומאר שריף, השרירים- שרירי סטלון, הגמישות של ואן דאם, השארם  של ברוס וויליס ויכולת קומית כזו הייתה רק לאחד, ארנולד שוורצינגר. ולראייה, שורת האיומים הקבועה של דאבאאנג: "אני אמלא אותך בכל-כך הרבה חורים שלא תדע מאיפה לנשום ומאיפה לשחרר…".

אתם מוזמנים לרקוד לצליליו של שיר הנושא:

================

ומה מצפה לנו היום?

Attack The Block בבימויו של ג'ו קורניש.

מסיבה בחסות שגרירות ישראל. וזה המקום לשבח ולהלל את מעורבותה של השגרירות הישראלית בקוריאה. מדי ערב כשעולה רשימת נותני החסות של פסטיבל הסרטים בפוצ'ון מופיע לו דגל ישראל. כן, קוראים נכבדים, נציגינו כאן נתנו יד לאחד מהפסטיבלים היפים והעשירים ביותר שביקרנו בו. זאת ועוד, המסיבה שהשגרירות הישראלית מרימה כאן הלילה לכבוד המשלחת הישראלית היא אחד האירועים הכי מדוברים השבוע בפוצ'ון ואין אף אורח שחושב להחמיצה. כבוד!

מודעות פרסומת

מייד אין קוריאה 7- ברנשים בחתיכות

אין ספק שזה היה היום החם ביותר בקוריאה עד עכשיו ולכן את מרבית היום העברנו בקניונים (הידעתם שבפוצ'ון יש קניון ענק על כל שני בניינים?) ובאולמות הקולנוע הממוזגים. במה צפינו? בהצגה כפולה של ברנשים שהורגים אנשים. זה, אגב, גם היה שמו של הסרט הראשון שראינו: Some Guy Who Kills People. וזה סיפור המעשה: קן בויד (קווין קוריגן) השתחרר מבית משוגעים, מאז הוא חי אצל אמו (קארן בלאק האלוהית) ועובד בגלידריה המקומית. הוא שונא את חייו ונושא עמו זיכרון נעורים מצלק: הוא רצה להיות בנבחרת הכדורסל, אך נבחר להיות הקמע שלה. לשם כך היה עליו לעטות את תחפושת הינשוף ולספוג השפלות יומיומיות מחבריו למחזור. בחזרה להווה: מישהו רוצח את שחקני הכדורסל בזה אחר זה. החשוד המיידי הוא קן. בכל יום אחר קן היה שמח להודות במעש הנורא ולחזור לתא סגור ומסוכך, אבל בוקר בהיר אחד בתו האובדת בת ה11 דופקת על דלתו ומבקשת להכיר אותו- את האב שמעולם לא היה לה. כמה דקות מאוחר יותר תישמע דפיקה נוספת בדלת והפעם זו תהיה גברת אהבה שתדרוש להשתחל לחייו. הקונספט מבריק: סרט סלאשר שבו הסלאשר נאלץ לזגזג בין רציחותיו המשוכללות ובין חיי המשפחה והאהבה המסובכים שלו. למרבה הצער, הביצוע מעט מאכזב, בעיקר בגלל ההחלטה להוסיף טוויסט מטופש למערכה האחרונה-תפנית שממוטטת את כל היסודות הדרמטיים, הקומיים והמותחים שעליהם נבנתה היצירה עד לאותם רגעים. וכך קרה שנכנסנו לקומדיית אימים עצמאית ושובבה ויצאנו מקומדיה רומנטית הוליוודית ומתקתקה.

אם אתם שואלים אותי התסריט היה הרבה יותר שחור והרבה, הרבה יותר קודר, אבל אז ג'ק פרז (הבמאי) פגש את שחקניו המעולים, התאהב בדמויות שהם מגלמים והחליט לחוס על חייהם. מאידך, אני לא מאשים אותו. גם אני לא הייתי מעז לגעת בשערה מראשו הכסוף של בארי בוסטוויק האגדי. ב"SGWHKP" בוסטוויק מגלם את השריף של העיירה- איש חוק מזדקן שנוהג לשכב עם אימו של הרוצח החשוד ואף מתעקש לשתף אותו בחוויותיו המיניות איתה. ומילא שהיה מדובר במהלך זדוני ומתוכנן מראש אבל השריף שלנו פשוט נהנה ממין זמין בגיל שכולו זהב.

התמונה שלפניכם לקוחה מהסצינה הכי משעשעת בסרט. צמד השוטרים פוגשים את הפתולוג כדי לשמוע את דו"ח הנתיחה שלו לראש הכרות. בזמן שהם מקשיבים לדבריו, שריף בוסטוויק מפנה את תשומת לב כל הנוכחים לעובדה שהעיניים של המנוח עוקבות אחריהם לכל מקום שהם זזים. זה לא המונה ליזה, אבל זה אוף-ביט במיטבו.

משם המשכנו ל"Hobo With A Shotgun". את הסרט המצוין הזה כבר ראיתי על המסך הקטן, אבל ידעתי שרק צפייה על מסך גדול תעשה עימו חסד. למזלי, אנשי פיפאן אוהבים מסכים עצומים וכך התאפשר לי להבחין בכל כדורית דם שהשתתפה בחוויה המתיזה והמשפריצה הזו.

מה זה צרוד, קשוח, אדום ועושה ככה עם הידיים? גראן טורינו בבלנדר!

עלילת הדם של "HWAS" מאד פשוטה. יחפן (רוטגר האוור בקאמבק אדיר) מגיע לחור נידח בשם פאק-טאון: עיירת בלהות שבה סנטה קלאוס הוא פדופיל, השוטרים הם אנסים סדיסטיים ונסיכי העיר אוספים ראשים למזכרת. בהתחלה יחפנינו מנסה להשתלב בעיר החטאים ואף מחליט להעלים עין מהפרעות הקשות, אבל אז הוא נתקל בזונה יפהפייה העונה לשם אבי (מולי דאנסוורת', מצוינת!). הוא מציל אותה ממוות בטוח והיא משיבה לו במיטה חמה. הוא מספר לה על דובים והיא מעניקה לו סוודר דובים. הוא משתף אותה בתכניותיו העתידיות: לאסוף 49 דולר, לרכוש מכסחת דשא ולעבוד למחייתו. ולבסוף הוא מקנח בטיפ מקצועי עבורה: את לא זונה, את מורה! שמעת היטב, אבי המתוקה והנותנת, יום יבוא ואת תהיי אשת חינוך ממעלה ראשונה. את, ולא אחרת, תספרי לדור העתיד שלנו על היופי שקיים בעולמנו. למרבה הצער, מלך העיירה ובניו הפוחזים אינם מאמינים ברפורמה החינוכית של מר הובו והם ממשיכים להשליט טרור ברחובות. כעת, לנוודינו לא נותרה ברירה: עליו לוותר על מכסחת הדשא היקרה ללבו ולרכוש שוט-גאן. להלן, "הובו עם שוט-גאן"- מרחץ דמים חסר רחמים.

האלימות בסרט הזה היא חסרת תקדים ויוצר הסרט, ג'ייסון אייזנר, מוכן ללכת עם חזונו האפוקליפטי רחוק מאד. כמה רחוק? לשרוף אוטובוס מלא ילדים תמימים-רחוק! ועדיין, מצאתי את עצמי מתפוצץ מצחוק לכל אורך הסרט. ומילא שהיה מדובר רק בי, או-אז הייתי יודע שאיבדתי את שפיותי סופית. אבל יחד איתי צחק אולם שלם. "הובו עם שוט-גאן" הוא לטעמי אחת הקומדיות המוצלחות של השנה החולפת והוא כולל, נכון לעכשיו, את מקבץ שורות המחץ הצפוף ביותר של השנה. זו, אגב, אחת השורות האהובות עליי בסרט:

Put the knife away, kid… or I'll use it to cut welfare checks from your rotten skin!

כדי שחלילה לא תחשבו שמדובר בקומדיה רגילה, אוסיף ואומר שאחת הבדיחות היותר מוצלחות בסרט משתמשת בתריסריון ומעיים מפוצצים כחומרי הסוואה. הלצות אחרות כוללות מסור וצוואר, מחלקיים במצח, זכוכיות בגרון, תמנון ענק ונו…אתם מבינים את התמונה…

להלן, התמונה: ראש שנערף במערכה הראשונה לא יופיע במערכה האחרונה.

======================

היום תיערך ההקרנה השנייה של "כלבת". כל הכרטיסים כבר נמכרו!

כמו-כן צפויות לנו ההקרנות הבאות: "schoolgirl apocalypse", "סופר" ו"דבאאנג" (רובין הוד הודי).

====================

אורי שחורי הגדול חזר לעדכן את הבלוג המוטרף שלו ומייד ניגש לטפל במריון קוטיאר ובטרילוגיה הגדולה של חייה.