כמה פעמים שמעתם ישראלים מכריזים בקול רם ונישא, "אני לא צופה בקולנוע ישראלי"? הרבה, אולי אפילו יותר מדי. אתם ודאי משוכנעים שמדובר בתופעה מקומית, שרק הישראלים לא ממהרים להתלהב מהתוצרת המקומית שלהם. ובכן, הרשו לי להרגיע את כולכם, מדובר במגמה חובקת עולם. הפורטוגזים לא צופים בקולנוע פורטוגזי, הסקוטים לא צופים בקולנוע סקוטי והקוריאנים, שומו שמיים, לא צופים בקולנוע קוריאני.
בהגיעי לארץ חדשה הסינפיל שבתוכי תמיד מתעורר לחיים חדשים ובדרך-כלל יוצא שאני נוהג לחקור את תושבי המקום לגבי התעשייה שלהם (מה היו הלהיטים האחרונים בשפתם? מי השחקן האהוב עליהם? מי היוצר החשוב ביותר בארצם? וכיוצ"ב). התשובות שאני מקבל תמיד נשמעות לי מתפזרות ומבולבלות. ומילא שהיה מדובר בתושבים שכל קשר בינם ובין קולנוע היה מקרי לחלוטין, אך לא אחת מדובר באנשי פסטיבל (שלא צפו מעולם ב"אולדבוי" כי הם שמעו שהוא אלים מדי) ולעתים אפילו בעיתונאים מקומיים. היום, למשל, שאלתי את אחת המראיינות שלנו, מהו הסרט הלוהט ביותר בקוריאה בימים אלה. היא השיבה, בלי להתבלבל, "רובוטריקים 3". "לא, לא", הקשיתי עליה והוספתי, "מהו הסרט הקוריאני הלוהט ביותר בימים אלה?". באותם רגעים היא התחילה לשפשף את ראשה ונראה שסופסוף אני עתיד לשמוע תשובה שתסב לי עונג רב, אבל אז היא סיננה את המשפט שאני חושש ממנו יותר מכל: "אני מצטערת. אני פשוט לא אוהבת קולנוע קוריאני".
את צליליו של שברון הלב שלי שמעו הבוקר גם בצפון קוריאה. הכיצד ייתכן, שהקוריאנים לא מתחברים לקולנוע הווירטואוזי והמשלהב שלהם? האם גם בארץ שצמחו בה יוצרים כמו קים ג'י וון וצ'אן ווק פארק הקהל המקומי יעדיף לצפות בפרויקט חדש מבית מייקל ביי? הרשו לי שלא להשיב על השאלות הללו בקול. הכאב פשוט חד מדי.
באופן אירוני, מספר רגעים אחרי שסיימנו את הראיון המדובר כיתתנו את רגלינו להקרנה מיוחדת של יצירה קוריאנית מסחררת בשם "הים הצהוב". את הסרט ביים אחד מכישרונותיה המבטיחים של קוריאה, נה הונג-ג'ין (סרט הביכורים שלו, THE CHASER, הוא ללא ספק אחד המותחנים המשוכללים והמשובחים שנוצרו בשנים האחרונות).
מחול גרזנים משובב לב ושובה עין
הגלגולים שעבר סרטו החדש של נה הונג-ג'ין בטרם הגיע לפסטיבל פיפאן מרתקים לא פחות ממותחן הפשע החדש שלו. בניסיונו להגיע למועד ההפצה שלו בדצמבר, החליטו מפיקי הסרט להאיץ את תהליך העריכה וכך קרה שהוא יצא לקולנוע המקומי בקאט מבולבל ומקרטע שאורכו כ156 דקות. למזלו של הונג-ג'ין, ניתנה לו ההזדמנות נוספת לתקן ולשכלל את סרטו עבור פסטיבל קאן. ואמנם, במסגרת "מבט מסוים" הוצגה גרסה מוצלחת ומהודקת יותר של הסרט לה הוצמד גם הכיתוב המחייב: גרסת הבמאי (140 דקות). הוורסיה שהוקרנה בפסטיבל קאן זכתה להדים חיוביים והיא גם הגרסה שהוצגה לפנינו היום.
"הים הצהוב" חייב את שמו לרצועה הימית שנמצאת בין סין לקוריאה. חייו של תושב מהאזור הזה משולים לאלה של כלב או חרק. כך לפחות, אנו למדים מדברי הקריינות הפותחים של גיבור הסרט (ג'ונג-וו הא)- נהג מונית שננטש על-ידי אשתו ונאלץ לגדל את בתו הקטנה ביחד עם אמו הנוזפת. ומילא שבכך הסתכמו כל צרותיו, אך חיבתו להימורים הניבה לו חובות שאין ביכולתו לכסות. למזלו, יש מי שאוהב חרקים ואת מעמדם הייחודי והנהג שלנו נשלח לחסל אדם בקוריאה. בהתחלה הוא מתלבט, אבל המחשבה שהוא יוכל להחזיר את חובותיו (ואולי גם להיתקל באשתו האובדת) גורמת לו לצאת למסע דמים אפי.
בהגיעו לקוריאה הוא זומם תכנית למופת. הוא מתזמן את רגע הגעתו של הקורבן, את מנהגיו של הנהג הפרטי ואפילו את אופייה של התאורה במקום. אך בקולנוע הקוריאני כמו בקולנוע הקוריאני, דינן של תכניות מושלמות להיתקל בכל התקלות האפשריות ובהקשר הזה לבד "הים הצהוב" ראוי להיכנס לספר השיאים של גינס על שיבושה האולטימטיבי של תכנית חיסול קולנועית.
יותר מזה אני לא מוכן לחשוף, שכן בדומה לרוב היצירות הקוריאניות, חלק בלתי מבוטל מחוויית הצפייה ב"הים הצהוב" שואב את כוחו מההפתעות הקטנות, אותם מקלות דינמיט שהיוצר תוקע בגלגלי החיים.
הרשו לי רק לומר שמאז "שבעה צעדים" לא נהניתי כך מתגרת המונים קוריאנית ושמעולם לא חשבתי שאראה סרט שיגרום לי לרצות להסתובב עם גרזן ברחובות (לפחות לא מאז ימיו של צ'רלס ברונסון ב"שבעת המופלאים") ו/או עצם של חזיר. ובהקשר הזה, שוב נדהמתי לגלות כמה מעט אקדחים וקליעים מוצאים תעסוקה בתעשיית הקולנוע הקוריאנית .
ואיך אפשר לסיים בלי כמה מילים על המרדפים בסרטיו של נה הונג-ג'ין. אלו מביניכם שראו את "The Chaser"', ודאי זוכרים את אחת מסצינות המרדף היותר מרעננות של השנים האחרונות. "הים הצהוב" מגדיל לעשות וכולל שניים מהמרדפים היותר מופרעים שתראו בתקופה הקרובה. אני מצאתי שהדרך המדויקת ביותר לתאר אותם היא הבאה: אם המרדף המטורלל ב"אחים בלוז" היה פוגש את האסתטיקה המחוספסת של סדרת "זהות במלכודת" ומזיין אותה בכלי המשחית של "שבעה צעדים", ודאי היו נולדים לו שני בנים פוחזים-שני מרדפים ממזרים בני ממזרים.
לא עם הגרזן, לא עם עצם החזיר!
תוספות מיוחדות:
הטריילר ל"The Chaser" (תרגום לצרפתית):
הטריילר ל"הים הצהוב":
הפיראנה מכה שנית 