פרייפסט- היום השני ("כלבת")

אני יודע, אני יודע. אני אמור לסכם כבר את היום השלישי, אבל בחיי שקשה לי למצוא כאן רגע של מנוחה. בניגוד לפסטיבלים אחרים, פרייטפסט מצווה משמעת מרתונית על נתיניו (שלל סרטי אימה המוקרנים גב לגב, חגיגות והפתעות נדירות) ובכך מונע מן הבאים בשעריו את יכולת הדיווח השוטף. 

ועדיין, אני מרגיש חובה לעדכן אתכם בענייני "כלבת". כך סיכמו האנשים היקרים בFILM4 את הבכורה הלונדונית של סרט האימה הישראלי הראשון:

Rabies might be a sleeper hit. witty, intelligent & tense. provides social commentary in a fun way

הדיווח הנלהב ומחמם הלב של FILM4 מסכם 48 שעות של באז היסטרי סביב אירועי הקרנת סרט האימה הישראלי הראשון. הבאז הזה, אגב, החל חודש וחצי לפני הגעתנו לכאן כאשר אחד מבכירים המבקרים הבריטים, נייג'ל פלויד (טיימאאוט, גרדיאן, ביביסי) הכריז על "כלבת" כסרט האימה הטוב ביותר של השנים האחרונות ובנוסף לכך פתח עצומה בטוויטר להעברת הסרט לאולם הגדול ביותר בקולנוע אמפייר.

אינני זוכר מתי בפעם האחרונה מבקר בריטי תבע את העברתו של סרט כלשהו, ועוד ישראלי, לאולם גדול יותר. ואמנם, למן אותו רגע הרשתות החברתיות והפורומים הפעילים לא הפסיקו לדבר על המהלך שיזם נייג'ל פלויד. לאחר מספר ימים הגיעה תגובת הפסטיבל: "כלבת" לא יוקרן באולם הענק מאחר והוא שמור רק להקרנות בכורה וסרט האימה הישראלי הראשון ערך את בכורתו הבריטית בפסטיבל אדינבורו.

החלטת הפסטיבל הפכה עד מהרה לברכה, שכן הכרטיסים לשתי הקרנות הבכורה של "כלבת" נמכרו חודש ימים לפני הגעתו לשם. התוצאה: תסכול בקרב אלה שלא הצליחו להשיג כרטיסים והתלהבות בקרב אלה שכן. ובמילים אחרות: באז.

ואם חשבנו שדברים יירגעו עם הגעתנו לכאן אז נכונה לנו ההפתעה הגדולה מכולן. זה קרה כשרכשנו, כמו תיירים טובים, את הגיליון השבועי של טיימאאוט לונדון. הגיליון הנוכחי חוגג את השבוע האחרון של הקיץ ואת הבנק הולידיי והוא מקדיש את חלקו הראשון לאירועים הגדולים ביותר של החופשה. בין האירועים הללו תמצאו את פרייטפסט ומבין עשרות הכותרים שמוקרנים בו בצפיפות רק שני סרטים זכו לחשיפה והמלצה בגוף הכתבה: "כלבת" ו"טאקר ודייל".

אבל בכך לא תמו החגיגות בטיימאאוט. לא, לא, כשמגיעים לחלק השני של המגזין, לחלק שבו מפורסם מדור הקולנוע, מתנוססת לה בגאון רשימת ההמלצות השבועיות ובראש הרשימה היוקרתית הזו, לא במקום השני, לא במקום השלישי, אלא במקום הראשון מתייצב לו סרט האימה הישראלי הראשון: "כלבת" . קראתם נכון, פרצופה של ליאת הר-לב כבש את צמרת טבלת ההמלצות השבועית של מדור הקולנוע בטיימאאוט לונדון.

במקום הראשון ליאת הר לב, במקום השלישי ליז טיילור.

אני לא יודע מה מרגש אותי יותר. העובדה שסרט האימה הישראלי הראשון הצליח לפלוש לטבלה האיכותית והיוקרתית הזו או העובדה ש"כלבת" הוא אחד מסרטי האימה הבודדים (ולא רק ישראלים) שהצליחו להגיע לעמדת בכורה בטבלה האיכותית והיוקרתית הזו.

אני מניח גם שבגלל הפרסום הזה ההקרנה הראשונה של "כלבת" הייתה גדושה ועמוסה במבקרים וכתבים רמי מעלה, אנשי תעשייה, יוצרים (צוות התסריטאים של DR WHO למשל) ומפיצים מקומיים. התגובות, אגב, היו נהדרות והביקורות כאן יותר מנלהבות.  

היו עוד הרבה אירועים מרגשים מאז, אבל כעת עליי להתארגן לקראת ההקרנה השנייה שלנו בלונדון. זה קורה ב13:15, שעון לסיטר סקוור, שרק ימשיך כך.

 

 

מודעות פרסומת

פנטזיה 2011: זאב אמריקאי במונטריאול

לאחר עצירת ביניים קצרה ביוון- הידעתם שליוונים יש פאנטה בטעם תפוחים?-הגענו למונטריאול היפהפייה. מונטריאול, ואולי אני קצת פזיז בפסיקתי, היא האחיינית האירופאית והמגניבה של ניו-יורק. היא מתנהלת כמו מרכז תרבותי לכל דבר, אבל היא לא עושה מזה עניין. מונטריאול מתנהלת כמי שמודעת לקסם הטבעי שלה. ובצדק, היא אפילו יודעת לנשק בצרפתית. זה די מדהים, אני חייב להודות. כולם כאן נראים, מתלבשים ומתנהגים כמו אמריקאים טיפוסיים אבל אז הם פותחים את הפה ומתחילים לדבר בשפת האהבה. אפילו הגיבורים של "ג'אג" נשמעו אמש מתוחכמים יותר כשלשונם הטלוויזיונית הפכה טריקולורית.

לאחר מנוחה קצרה בחדר, התחלנו לצעוד לעבר הקרנת הבכורה של "בורק והייר"- סרטו האחרון, לעת עתה, של ג'ון לנדיס הגדול ("בית החיות", "האחים בלוז", "זאב אמריקאי בלונדון"). בעודנו יורדים במעלית פנטזתי בקול על האפשרות שלנדיס יגיע להקרנת הבכורה ויציג את סרטו החדש ואז הדלתות נפתחו ושם, באמצע הלובי, ישב לו ג'ון לנדיס במעיל אפור ועניבה אדומה וקידם את העוברים ושבים בחיוך מלא זיפים ואהבת אדם.

אני חושב שזו הייתה הפעם הראשונה בחיי שאיבדתי את יכולת הדיבור. נבות שאל אותי אם ארצה לגשת אליו ולדבר איתו ואני רק בהיתי באדון. אבל, יש לי תירוץ טוב. ג'ון לנדיס הוא אחד משני הבמאים שגדלתי עליהם (האחר הוא סרג'יו ליאונה). בכל פעם שהייתי חולה אבי היה מעודד את מצב רוחי באמצעות "משנה מקום, משנה מזל", "האחים בלוז" או "בית החיות". אני לא יכול לאמוד את מספר הפעמים שפוצצתי ביצה קשה בפי ואז זעקתי "אני חצ'קון, הבנת?". אני גם לא יכול לאמוד גם את מספר הפעמים שצפיתי בוידיאו-קליפ שאיתו הכל התחיל, "מותחן".

הפגישה איתו הייתה יכולה להיות משעשעת. ודאי הכותרת שלה: זאב אמריקאי פוגש שני כלבים ישראלים במונטריאול. אבל לצערי העדפתי לעמוד ולשתוק, לעמוד ולספוג. כן, גם כשהפיראנה פוגשת אגדה היא מתנהגת כמו מעריצה שרופה בת 12.

בהמשך הערב שוב פגשנו את לנדיס, הפעם על הבמה הגדולה. הוא קיבל פרס מפעל חיים מהנהלת הפסטיבל, חזה בקליפ שמסכם את הרגעים הגדולים ביצירותיו (כולל קטעים מ"אוסקר" עם סילבסטר סטלון) וניגש להציג את סרטו החדש:

הייתי רוצה לומר לכם שמדובר בהברקה אדירה, שג'ון לנדיס הישן והטוב חזר לעצמו, אבל זה יהיה שקר. מאידך, הייתה שם מחווה ל"מרגלים שכאלה" (אחת הקומדיות הגדולות והלא מוערכות של שנות השמונים) ופזילה בשעת אורגזמה. כן, חברים וחברות, למרות שכולנו רוצים להאמין שאנחנו נראים סקסיים בזמן גמירה, אני דווקא נוטה להאמין לשיטתו של לנדיס: כולנו פוזלים, בובה, כולנו פוזלים.

ניפרד, לעת עתה, בברכת דוקטור-דוקטור:

הצנזורה מכה שנית: ג'ו+בל? רק אם אתם בני 18 ומעלה

אין יום מרגש יותר מהרגע שבו סרט הבכורה שלכם מוצא מפיץ. אין יום מדכא יותר מהרגע שבו סרט הבכורה שלכם פוגש את הצנזורה הישראלית. במשך שנים אתם עמלים על היצירה שלכם, מסכנים את הונכם האישי, מקריבים את חייכם האישיים, הכל בשם אותה מטרה נעלה ואז אתם מגלים שכל מאמציכם היו לשווא. שיש מי שבשעה וחצי עד שעתיים של צפייה עלול לקבוע שסרטכם אינו ראוי למאכל ילדים ובני נוער.

קחו את "כלבת" למשל. לאחר הצפייה בסרט האימה הישראלי הראשון החליטה המועצה המכובדת להעניק לו דירוג מחמיר במיוחד: 18 ומעלה. דירוג שבדר"כ שמור לסרטים פורנוגרפיים. לאחר דיון ממושך וסוער, החליטו הנפשות הפועלות ללכת לקראת יוצריו ומפיקיו והורידו את הגיל המותר. היינו המומים מההחלטה. לא בגלל ש"כלבת" אינו מצדיק דירוג מחמיר כמו "16 ומעלה", כמו בגלל העובדה שיצירות זרות אינן זוכות ליחס דומה בקרב הצנזורה.

"פיראנה 3D" הציג לצופיו המזועזעים טבח בן עשרים דקות ואף קינח בכרסום של איבר מין זכרי שנזרק לעבר הקהל ואז נבלע שוב בידי הדג הקטלני. ומה היה הדירוג שהעניקה לו הצנזורה? "14 ומעלה". כשהפנינו את תשומת ליבה של הצנזורה לתקדים המדובר, הם הציגו בפנינו את הטענה האווילית הבאה: "ב'פיראנה' דגים מבצעים את האלימות ולכן אין חשש שהצופים יחקו את פעילות הדגיגים". תשובה מקורית, אני מודה. ברם, אם הפן המוסרי של היצירות הוא שקובע את דירוגן הסופי, הרי שהטון הניהליסטי והנהנתני של "פיראנה" הרבה יותר מסוכן מסרט שמציג את ההשלכות הטרגיות של מעשי הרצח המתועדים בו. להלן, "כלבת".

מתוך "פיראנה 3D". חכו שתראו את הבולבול המכורסם!

אבל, במקום להתפלמס עם הצנזורה בענייני מוסר קולנועיים, הצגנו בפניהם דוגמה נוספת: "קיק אס". סרט שאחת מגיבורותיו היא ילדה רצחנית, סרט שקיבל בארה"ב את הדירוג המחמיר (R). בארץ הסרט קיבל דירוג (12) ותאמינו לי שאם יש סרט שיגרום לילד להתלבש בבגדי גיבור-על ולצאת לטבח קטלני זה הסרט הזה.

חכו שתראו אותי משספת גרונות בסלואו מושן!

בסופו של יום הצנזורה לא השתכנעה ו"כלבת" נותר עם הגבלת גיל (16). ההחלטה הסופית, אגב, נתקבלה זמן קצר לפני עליית הסרט לאקרנים וכל הקמפיין שכיוון את עצמו לבני נוער איבד מכוחו.

זו כבר היסטוריה ישנה אך למרבה הצער, ההיסטוריה תמיד חוזרת על עצמה. להלן, מקרה "ג'ו+בל" שקיבל ממועצת הביצים את הדירוג המחמיר ביותר, "18 ומעלה". ואני שואל על מה ולמה? נכון, מדובר בקומדיית פשע. נכון, יש פה ושם ניבולי פה. נכון, רואים בו טוסיק, כתפיים ואפילו, רחמא ליצלן, כמה כפות רגליים. נכון, יש בו רצח (אבל, גם הוא מטופל באופן מאופק). נכון, יש בו בחורות שמתנשקות….

– רגע, רגע, מה אמרת?

– אמרתי שיש בו רצח.

– לא, לא, אחרי הרצח… אמרת גם משהו על בחורות.

– כן, אמרתי שיש בו בחורות שמתנשקות.

-נו, אז על מה אתה מלין?

-הן מאוהבות מדוע שלא יתנשקו?

– כי נשים מתנשקות רק בפורנו. כמו גם טכנאי כבלים ואינסטלטורים.

אני מאד מקווה שההחלטה להגביל את "ג'ו+בל" מגיל 18 קשורה לתמה הקרימינלית של הסרט ולא לרומן המכשף של שתי גיבורותיו. וגם אם זה המקרה הרי שהצנזורה הייתה צריכה להסתפק בדירוג "16 ומעלה" ולא להעניק לו את גזר הדין ששמור ליצירות פורנוגרפיות אלימות ומדממות.

זהירות, כפות רגליים חשופות!

הסרט, אגב, נהדר. 

 

 

מייד אין קוריאה 9- מסיבת שכונה!

כבר שנים אני מדבר עם נבות על כתיבת קומדיית אימה בשם "ערסים נגד זומבים" והנה מגיע לו ג'ו קורניש עם "Attack The Block" שלו ומגשים לי את החלום עם מספר שינויים קלים: במקום ערסים- חוליגנים בריטים. במקום זומבים- חייזרים. ונשאלת השאלה, מה באמת היה קורה עם חוצנים היו נוחתים בשכונה שנשלטת בידי בריוני רחוב? ובכן, אם נתקלתם בחוליגן או שניים בחייכם, אתם ודאי מרחמים עכשיו על החייזרים. ובצדק. הסרט נפתח בחוצן בודד שנופל לכדור הארץ היישר לידיה האלימות של הכנופיה העליזה. אי.טי של קורניש לא זוכה להתקשר הביתה ובמותו הוא מצווה לכדור הארץ את המתים, שכן חבריו הגדולים באים בעקבותיו. כעת, החוליגנים הופכים למיעוט נרדף והשמחה גדולה ומרובה.

אלו היו שמונים דקות מהודקות ומסחררות ששואבות את ההומור שלהן מההתנגשות התרבותית הכאוטית והמוזרה הזו. הבדיחות הכי מוצלחות הוענקו, באופן לא מפתיע, לניק פרוסט הגדול שמשתף את הצופה באבחנותיו לגבי הישות המסתורית: "זה זן חדש. זה כאילו שקוף הזדיין עם דג וזה מה שנולד להם" ואז מוסיף, "והריח שלהם. זה כאילו שקקי עשה קקי וזה הריח שלהם". באנגלית זה נשמע הרבה פחות צ'כונתי והרבה יותר ממלכתי.

הפסקול, אגב, מצוין!

אפשר גם להכריז על מגמה, אחרי "דאפט פאנק" וה"כמיקל בראדרז" הגיע תורם של ה"בייסמנט ג'אקס":

אחת הדמויות היותר משעשעות בסרט היא של סוחר הסמים של השכונה, האיש ששולט בבלוק וחולם על קריירת ראפ זוהרת. זה הלהיט הענק שלו:

אין ספק שהוא שאב את ההשראה שלו מKRS-1 ולהיטם הגדול, "Sound of da Police"', שגם מקשט את הסרט ההיסטרי הזה:

רגליי קיפצו על הרצפה לאורך כל ההקרנה. נהניתי כמו פיראנה בבלוק פארטי!

עכשיו אם תסלחו לי, יש לי מטוס לתפוס. דיווחים לגבי הערב הישראלי של "כלבת" בחסות השגרירות וסיכום מיוחד יעלו לקראת הסופ"ש.

תודה לכל מי שליווה את המסע המדהים שלנו לקוריאה והגיב-כאן, בטוויטר ובפייסבוק- מקווה שנהניתם מהדיווחים ונתכתב שוב ממש בקרוב!

מייד אין קוריאה 2: טיסה נעימה!

הטיסה לסיאול אורכת כעשר שעות. עשר שעות מאד ארוכות. בניגוד לשותפי ליצירה, נבות פפושדו, שנרדם עם רגע התנעת מנועי המטוס, אני לא מסוגל לישון בטיסות. אז מה עשיתי בעשר השעות הללו? לאחר שסיימתי לבהות בדיילות עוצרות הנשימה של אייר קוריאה (פעולה שארכה כחמש שעות לפחות), התחלתי לתור אחר שעשועים אוויריים. למזלי, טיסות ארוכות מבורכות בספריות סרטים עמוסות וזה מאפשר לי להשלים צפייה בקולנוע שכמו נולד לצפייה במטוס. וכך קרה שצפיתי סופסוף ב"סנגור במבחן"-דרמת בית משפט שבה עורך דין תאב בצע וציניקן (מת'יו מקונוהי) מוצא את מצפונו האובד בעקבות מפגש צפוף עם לקוח בעל ראש סוטה ומעוות (ריאן פיליפה).

זה הסרט השני שאני פוגש את מקונוהי בבית המשפט ("עת להרוג" היה הראשון) ואני מתחיל להשתכנע שעורכי דין שהולכים מדי יום למכוני כושר ושיזוף הם הטובים ביותר בתחומם.

עם סיום הסרט הפכתי את שלט הצפייה וגיליתי עולם שלם של משחקי מחשב. בהיותי ילד של שנות השמונים ונער של שנות התשעים, בחרתי במשחקים הקלאסיים ביותר: "פאקמן" ו"סטריט פייטר". הייתי רוצה להתפאר בשיאים ששברתי, אבל הייתי גרוע. אני יכול להאשים את הכפתורים הלא נוחים, אבל זה יהיה שקר. הזנחתי את אמנות הפאקמן בשנים האחרונות והשדים שלו עשו לי בית ספר, בני זונות.

והנה, בעודי מקלל את האמהות של הנבלים הצבעוניים, הכריז קולה הקטיפתי של הדיילת על הנחיתה הקרבה ובאה. למרבה הצער, זמן קוריאני שונה מזמן ישראלי ושעה קוריאנית היא שוות ערך לשלוש שעות ישראליות. אבל, לבסוף זה קרה, נבות התעורר ונחתנו בשדה התעופה של סיאול.

בנמל התעופה חיכתה לנו משלחת צעירה של מתנדבים נלהבים שנדהמו מהידע שלנו בקולנוע המקומי. אחרי שיחת היכרות משעשעת עלינו על מונית לבית המלון שבפוצ'ון. והנה משהו שאתם צריכים לדעת על פסטיבלים שמתמחים בז'אנרים- הם הכי מפנקים בעולם!

משסיימנו להתארגן בחדר המשוכלל, ערב ירד על קוריאה והביא עימו את הגשם. בשונה מהממטרים האירופאים, ובדומה לגשם הישראלי, הטיפות הקוריאניות פוסקות אחרי שעה. לא יותר.

אחרי שלמדנו להעריך את מזג האוויר הקוריאני (לח!!!) ואף רכשנו מטריות (שחורה בשבילי, לבנה עם נקודות כחולות בשביל נבות) יצאנו אל העיר הגדולה בחיפוש אחר בשר ואלכוהול. התוצאות לא איחרו להגיע ולראשונה בחיי טעמתי סוג'ו.

שלום, קוראים לי אהרון קשלס, ויש לי בעיה: כשאני רואה ארבעים קוריאנים בגריל-בר עם בקבוק ירוק בידם, אני חייב לנסות גם. יש שטסים לחו"ל בשביל לגמוע את כל האתרים הרשומים בספרי המדריך, אני מעדיף להכיר את המנטליות המקומית. וכך קרה שזחלתי הערב לתוך בקבוק ירוק – שמבחוץ מזכיר את צורתו הבלתי מזיקה של סיידר הגליל-והתאהבתי במשקה העונה לשם סוג'ו.

סוג'ו לעירור המוג'ו: לחיים!

הסוג'ו כולל את כל יתרונותיה של הוודקה ומוסיף לה סוכר. הוא קליל, מתוק ומחליק נהדר בגרון. עכשיו אפשר ללכת לישון.

מייד אין קוריאה: רשימת צפייה

כדי להתמודד עם כמות הסרטים הפנומנלית שתוקרן בפסטיבל פוצ'ון שבדרום קוריאה הכנתי לעצמי רשימת צפייה. אתם מוזמנים להציץ (אם יש משהו שכדאי לי להיזהר מפניו דווחו בתגובות).

Attack The Block

כבר מזמן השתעשעתי במחשבה על עשיית סרט בשם "ערסים נגד זומבים". להלן, גרסת החוליגן הבריטי למחשבה הזו.

===============

Hobo With a Shotgun

את הסרט המטורלל הזה כבר ראיתי, אבל אין סיכוי שאני מחמיץ הזדמנות לצפות בסרט הזה על מסך גדול עם מאות קוריאנים שיכורים.

==============

Kill List

בעקבות הצפייה בסרט הזה החבר'ה בסינמטיקל קראו לבן וויטלי, במאי הסרט: מייק לי רק עם שק ביצים יותר גדול.

ככה נראה שק ביצים גדול יותר מזה של מייק לי

=============

Gantz

זוהי אחת ההפקות היותר רהבתניות שיצאו מיפן בשנים האחרונות והיא מגוללת את סיפורם של שני צעירים שמצילים בחור מפגיעת רכבת אך מתים בעצמם. במותם הם פוגשים ביישות שחורה ששולחת אותם חזרה לכדור הארץ על-מנת להילחם בחוצנים.

אגב, מדובר בטרילוגיה.

==============

The Yellow Sea

מלבד הפרמיירה החגיגית של "כלבת" זה האירוע שאני הכי מחכה לו בפסטיבל. "הים הצהוב" הוא סרטו החדש של הונג-ג'ין נא, הבמאי שהעניק לנו את יצירת המופת האחרונה (לעת עתה) של הקולנוע הקוריאני, "The Chaser".

==============

Some Guy who Kills People

ג'ון לנדיס הגדול מנצח על ההפקה של קומדיית האימים השחורה הזו, שמגוללת את סיפורו של קן בויד-בחור רגיל שמשתחרר ממוסד לתשושי נפש ויוצא לנקום בכל מי שאחראי לחייו האומללים. יש באז מצוין סביב הסרט הזה ואני מודה ששנים חיכיתי לרגע שבו קווין קוריגן יקבל תפקיד ראשי:

==============

Schoolgirl Apocalypse

סאקורה היא תלמידת תיכון שמתגוררת בעיירה קטנה שמשתגעת ובמשתגעת אני מתכוון לכך שכל תושביה הגבריים של העיירה מתחילים לרצוח את נשותיה. תוציאו דפים וחרבות!

לא קמה לשעת אפס, מה תעשו לי?

==============

Robot

עלילת הסרט היא מעין מאש-אפ בין "פרנקנשטיין" ל"תקלה מופלאה": ד"ר ואסי ממציא רובוט, שנראה בדיוק כמוהו, אך המכון שבו הוא עובד דוחה את ההמצאה בטענה שליישות הקיברנטית אין יכולת לפתח רגשות ולבצע מהלכים מתוך שיפוט רציונלי. אל דאגה, בטרם תאמרו איצ'יקידאנה, מתחוללת לה סופת ברקים שמתניעה סחרחורת של רגשות ברובוט/סופר-גיבור שגורמת לו-שומו שמיים ומעגלים חשמליים-להתאהב בארוסתו של הדוקטור.

ללמדכם שגלמים תמיד יקומו על יוצריהם. לעיתים הם אפילו ירקדו עם נשותיהם מאחורי עצים.

===============

Super

הפיץ': ריין ווילסון עושה גיבור-על! קווין בייקון עושה נבל-על! (הרבה יותר מוצלח מזה שב"אקסמן") אלן פייג' עושה אלן פייג'-על!

===============

!Kaboom

גרג אראקי ("דור מזויין") עושה מד"ב!

==============

זו הרשימה הראשונית שאיתה אני יוצא לדרך. יש עוד חוויות קולנועיות שאנסה לדחוס במהלך המסע שלנו לדרום-קוריאה. מסתבר שבמקביל לסרטים החדשים יוקרנו שם גם יצירות כמו "מרטירז", "הכנס את האדם הנכון" ו"ממלכת החיות" על מסכים סופר-דופר גדולים. כמו-כן מתוכננת רטרוספקטיבה לפארק-נו סיק, אחד מבמאיי הפשע הקוריאנים הגדולים שפעלו בשנות השבעים. ויש גם ארץ מדהימה לראות!

==============

ל"כלבת" מתוכננות שלוש הקרנות בהשתתפותו של קהל קוריאני חם ונלהב. כל הכרטיסים להקרנה הראשונה נחטפו כבר שבוע לפני הגעתנו ואנחנו נרגשים כמו שני ילדים בחנות צעצועים שממוקמת בתוך מטוס לדרום-קוריאה.

דיווחים שוטפים בקרוב!

מייקל מור מציג: "כלבת" ואני

לפני שאגע במייקל מור, הודעה מנהלתית: לבלוג יש עמוד פייסבוק חדש וכולכם מוזמנים להצטרף אליו. בעמוד תמצאו לינקוקים, נשיכות קטנות ומיני נגיסים שלא מצאו את דרכם לבלוג. בעמוד זה תוכלו גם אתם להשאיר קישורים משלכם ולהפנות את תשומת הלב של כותב שורות אלה לתופעות/כתבות/קדימונים ושאר שיגעונות מקוונים.
==========================
ועכשיו לעניין שלשמו התכנסו. לפני מספר חודשים קיבלנו מייל מאד מוזר ומסקרן, שמבשר לנו על-כך שפסטיבל הסרטים של מייקל מור מעוניין לצפות בסקרינר של "כלבת". בהתחלה הייתי קצת מבולבל. בכל זאת, מה לפסטיבל של האיש שיצר את "רוג'ר ואני" ו"באולינג לקולומביין" ול"כלבת"? האם זו מתיחה מרושעת של מורגן ספרלוק?
לאחר בדיקה קצרה גיליתי שמייקל מור הקים ב2005 פסטיבל סרטים בשם "טראברס סיטי פילם פסטיבל" שמלקט את היצירות העצמאיות והתיעודיות הבולטות והמשובחות של אותה שנה ומקרין אותן במשך חמישה ימים רצופים. מסתבר שלדעת מור ושות' "כלבת" הוא אחד הסרטים האלה והוא יכה במישיגן בסוף החודש (28/7, יום חמישי, 23:59, 29/7, יום שישי, 23:59).
אם אתם במישיגן בתאריכים האלה, תצפרו!

you're gonna need a bigger glove