פנטזיה 2011: ההקרנה הגדולה בתבל!

לאחר שבוע במונטריאול מתגנבת לליבי התחושה שהמנהל של פסטיבל פנטזיה הוא לא אחר מססיל ב. דה מיל. האחרון אמנם מסתובב כאן תחת השם הבדוי "מיץ' דייויס" אבל בכל הקשור לספקטקל האדיר שהוא מציע לצופיו ולאופן שהוא מלהיב את ההמון הפוקד את היכל הקולנוע שלו, אין ספק שמדובר באיש שהעניק לנו את ההצגה הגדולה בתבל.

היום: יום שישי. השעה: 20:30. האירוע: בכורתו הקנדית של "כלבת". נבות ואני מחליטים להגיע שעה לפני שהסרט יתחיל כדי לבחון את התכונה בכניסה לבית הקולנוע ומגלים שבחוץ כבר ממתין לו נחיל אנושי נלהב. כולם, אם להשתמש בשפת הילידים המקומיים, רוצים חתיכה מהאקשן הישראלי (סרטון וידיאו יעלה ברגע שנגיע לארץ).

אחרי ששאפנו את המראות הנדירים והמרגשים הללו לריאות, עשינו את דרכנו לאולם. שם פגשנו את אחד (אם לא ה-) ממנהלי הפסטיבלים הכריזמטיים בעולם: מיץ' דייויס. מר דיוויס האלוהי נראה כמו כוכב מטאל. יש לו רעמת שיער אדירה והבעת פנים של ילד המגלה כל יום מחדש את הקולנוע. מאוחר יותר גילינו שיש לו שורשים יהודיים. זה קרה כשמר דיוויס החל לשיר עבורנו את "דיינו" והתפאר בצמד מילים שהוא מכיר בשפה העברית: "שלום" ו"טיפש". בתגובה אמרתי לו שעם שתי המילים הללו הוא יוכל להגיע רחוק בפוליטיקה הישראלית.

עוטפים את מיץ' דיוויס הגדול באהבה ציונית חמה ולוהטת

אחרי שהתלוצצנו על שורשיו הציוניים של מיץ', האחרון הכין אותנו לקראת המופע הגדול ונתן לנו טיפ: אל תיבהלו מיללות החתולים שתשמעו ברגע שהאורות ייכבו. מה, מה, אתם שואלים? ובכן, מסתבר שכל שנה הקהל המקומי מסגל לעצמו מנהגי צפייה והשנה החליטה ההנהגה הקנדית לדבר בשפה החתולית. כל זאת מהסיבה הבאה: בשנה שעברה הוקרן בפנטזיה סרט קצר שבו נראים חתולים מייללים לכל אורכו. ככל הנראה היצירה האוונגרדית הזו התיכה את הפיוזים במנגנוני המחשבה של מעריצי פנטזיה אך נצרבה בתודעתו המצולקת לנצח, לעולמי עד.

אחרי דברי ההכנה המרתקים של מיץ' נכנסו לאולם העצום (אולם של 700-750 איש בקירוב) ונתקלנו במחזה שלעולם לא נשכח: 700 פנאטים מילאו את היכל הדם הענק של פנטזיה כדי לחזות בסרט האימה הישראלי הראשון. 700 חולי אימה שחיכו, כך הם סיפרו לנו אחרי ההקרנה, לרגע שבו "כלבת" יגיע סופסוף למונטריאול.

עשרים דקות לפני ההקרנה והאולם רוחש, רוגש וגועש!

בעודנו מתנשמים, מתנשפים, משפשפים את עינינו, מלקקים את שפתינו היבשות ומנסים להרגיע את הדופק, מיץ' דיוויס אחז את המיקרופון באחיזה של רוקיסט משופשף וייצר את אחד מנאומי הפתיחה המשלהבים בכל הזמנים: "שלום,  ערב טוב, בני זונות (עד כאן בעברית), האם אתם מוכנים לצפות בסרט האימה הישראלי הראשון? בקומדיה הציונית השחורה שתזיין לכולכם את הראש? בסרט הסלאשרים המטורף והטוב ביותר שראיתי בשנים האחרונות? ". הקהל, צמא הדם, לגם את דברי השבח של מר דיוויס בשקיקה וקרא בקול, "כלבת!!!". ואז זה הכה בנו: כדאי מאד ש"כלבת" יעבוד. אחרת, לנתב"ג נשוב רק בארונות.

אחרי שסיים את נאומו האמיץ והכריז על הקמתה של תנועה קולנועית חדשה "JEWSPLOITATION", מיץ' ביקש מאיתנו לומר מילה או שתיים. אספנו את המיקרופון בידינו הרועדות והכרזנו בקול: הבאנו לכם גלויה נחמדה מישראל, מזכרת קטנה ומדממת במיוחד בשבילכם.

הקהל שאג בטירוף. אנחנו ירדנו מהבמה. האורות כבו. החתולים המקומיים ייללו והרגע היפה ביותר של "כלבת"- לפחות עד עכשיו- החל. 700 איש (לא פחות!) השתוללו, צחקו, התפתלו בכיסאות, דיברו עם הדמויות , התאהבו בשחקניות, נפלו שדודים לרגליו של דני גבע הגדול (תנו לאיש הזה אופיר!!!), זינקו ממושביהם והריעו ארוכות כשעלו הכתוביות.

צדק מי שאמר –וכולם אומרים את זה- שאין קהל טוב יותר מזה שפוקד את פסטיבל פנטזיה. הראו להם טיפת דם והם יעוטו עליה כמו קניבל במושבת נודיסטים.

אחרי שהסתיימו מחיאות הכפיים, מיץ' העלה אותנו לבמה לסדרה של שאלות. כולם כאן זיהו את ההתכתבות של "כלבת" עם סרטי האימה של שנות השבעים והודו לנו על החייאתו של הז'אנר הגוסס והאהוב. הם גם העריכו את המחווה שעשינו לכוכב סרטי האקספלוייטשן, דיוויס הס, בדמות שמגלם דני גבע ולא האמינו לנו כשסיפרנו שמר גבע נוהג לגלם דמויות רומנטיות ועדינות בטלוויזיה הישראלית.

השיחה איתנו נמשכה ארוכות ואף גלשה לפסים פוליטיים. בשלב מסוים מיץ' נאלץ להפסיק את השיחה שכן הסרט הבא עמד להתחיל. את הדיונים העברנו למסיבה שהתרחשה בפאב האירי הגדול בעיר. בפנטזיה, מסתבר, המעריצים יכולים לפגוש את הקולנוענים האהובים עליהם רגע לאחר שהסרט נגמר וכך קרה שאת ליל הבכורה שלנו העברנו עם גדוד חדש של מעריצי "כלבת". ביניהם מצאנו גם את הצלם המבריק של "הובו עם שוטגאן", כרים חוסיין. מר חוסיין ביקש מאיתנו לא להיבהל משמו, שפך שבחים על התסריט ועבודת הצילום של גיא רז וכן התוודה על אהבתו הגדולה ליעל גרובגלס. הוא לא היחיד, אגב, גם יוצריו של סרט האימה האיטלקי, "מוריטוריס", הצהירו על-כך שהם מתכננים לבצע עלייה בעקבות הצפייה ביעל גרובגלס, אניה בוקשטיין וליאת הר-לב. אי אפשר להאשים אותם.

יוצרי "כלבת" ויוצרי "מוריטוריס" מצדיעים זה לזה

החגיגות נמשכו עד חמש לפנות בוקר ואז סופסוף היינו יכולים לחזור למלון ולהירדם. אבל רק לשלוש שעות. בשעה שמונה העירו אותנו צלילי אסאמאסים ששאלו אותנו אם כבר קראנו את הביקורות ואת הדיווחים על ההקרנה של "כלבת" בעיתונות. מייד ניגשנו למחשב. במילה אחת: וואו!

אלה שבועות מטורפים עבור "כלבת". אחרי שקיבלנו ציון לשבח בפיפאן (קוריאה) וזכינו לביקורות נלהבות של שניים מהמבקרים המובילים ביותר בעולם המקוון-סקוט וויינברג וסטיב מארש- גילינו שעבור הקנדיים "כלבת" הוא אחד האירועים המרכזיים והגדולים של פסטיבל פנטזיה. ואמנם, מבין כל הסרטים המשתתפים בפסטיבל רק "כלבת" זכה לקבל ריאיון ב"דה גלוב אנד מייל". אפילו הנהלת הפסטיבל הייתה המומה מההתלהבות של אמצעי התקשורת המקומיים.

אבל מסתבר שלא רק הכתב של "דה גלוב אנד מייל" נכח בהקרנה של "כלבת". פסטיבל פנטזיה מושך אליו צבאות של עיתונאים משפיעים ואלה העלו את רשמיהם בזה אחר זה. להלן, מקבץ קטן:

 מייקל ריאן (סאונד און סייט):

It is always a pleasure to find a new and disnctive voice in the world of cinema. It is especially rewarding when two new writers and directors like Aharon Keshales and Navot Papushado survey the road that we are on, realize that we are hurtling towards a dead end and strike off in a completely new direction. We can only look forward to following them on the cinematic path less travelled by

איאן סנדוול (סקרין דיילי) :

But stop what you’re thinking, this is no conventional slasher flick; Rabies is a hugely entertaining, constantly surprising gem of a movie that the animated Fantasia crowd (side note: this year’s theme is to meow as the lights go down) absolutely lapped up

אל קראטינה (מונטריאול גאזט):

 It’s a slasher movie without a slasher (or at least much of one), and a comedy with one of the bloodiest grins you’ll ever see. There are scares and shocks, weird laughs that make you feel like you’ve been hit with a dose of Joker venom, and bizarre, almost Seinfeld-esque set-pieces that suggest that film may have had its start as a sitcom script shot through the head.Rabies is an unusual film, which makes it an exceptional one. And if Israel never makes another horror movie, they’ll still have a oeuvre to be proud of

כפי שוודאי שמתם לב התקשורת כאן לא מפסיקה לדבר על הQ&A של "כלבת" ומנהלי הפסטיבל אמרו לנו שלצד הערב של ג'ון לנדיס, הערב של "כלבת" היה הערב המוצלח ביותר עבור פסטיבל פנטזיה השנה. ועל כך אמר, הרב ג'ון מקליין הגדול: ייפי קיי יי, מאדרפאקר!

מודעות פרסומת

פנטזיה 2011: גם "בית החיות" נגוע ב"כלבת"

יממה אחרי ההיתקלות שלנו בג'ון לנדיס שבה אליי יכולת הדיבור, אבל אז שוב פגשנו את האחרון בלובי. הפעם, נבות לא הרשה לי להסתתר בפינה ולבהות. לא, לא, לאחר שקרא את הפוסט הנרגש שלי, נבות החליט לעשות מעשה ולהציג את שנינו בפני האיש שהעניק לנו את חזון "בית החיות". "היי", נבות הכריז בפני ג'ון לנדיס, "אנחנו הבמאים של "כלבת". לנדיס לא התבלבל ומייד אמר, "אה, שמעתי על הסרט הזה הרבה דברים טובים". בנקודה הזו שוב איבדתי את ההכרה אבל שמעתי, במעורפל, את נבות מספר ללנדיס על הערצתי אליו, על ילדותי בצל סרטיו, ועל-כך שהוא לא יוכל לחיות עם עצמו אלמלא יסדר לשנינו תמונה משותפת. לנדיס, שהוא אחד היוצרים החמים שתפגשו בחייכם, שמח לשתף פעולה וכך נולדה לה התמונה הבאה:

OMG as in Oh My Landis

:אחרי שהצטלמנו, לנדיס תיחקר אותנו על סרט האימה הישראלי הראשון ועל החיים בישראל ולבסוף הכריז: יש לי יותר מדי קרובי משפחה בישראל. ההכרזה הזו לא הפתיעה אותי, שכן בסיום המפגש עימו גם אני חשתי בשינויים הורמונליים ולאחר ביקור חפוז במרפאה המקומית, גיליתי שאני בהיריון ממנו. קראתם נכון, בהיעדר אמצעי הגנה מתאימים אפשר להיכנס להיריון גם מחיכוך כתפיים עם אגדה חיה. ג'ון היקר, החלטתי להחזיק בילד שלנו ולקרוא לו, בלוטו דנקר.

אחרי האירוע הנדיר שלפניכם שקעתי לתרדמת ארוכה ונבות נאלץ לסטור לי מספר פעמים בניסיון להזכיר לי שאנחנו מאחרים לראיון שלנו ברדיו. כשהתעוררתי גיליתי את נבות בתנוחה הבאה:

no video will kill this radio star

קצת לפני שהחל הראיון סיפר לנו אחד ממפיקי התכנית על סדרת ההיתקלויות שלו עם מחלת הכלבת. פעם עם חתול, פעם עם מכרסם מקומי ועכשיו נפלו עליו גם שני במאים ישראלים. ירחם האל על נשמתו.

את הדרך הארוכה בחזרה מהריאיון החלטנו לעשות ברגל. לא בכל יום השמש מאירה פנים למונטריאול ואתמול כל העיר יצאה לרחובות ופצחה בגרסתה המקומית ליום המים השנתי:

this is not a spike lee joint film

האווירה במונטריאול נהדרת. וגם האוויר. אני גם מוצא את עצמי נמשך יותר ויותר למבנה הארכיטקטוני של העיר. כבר בחרתי לי את ביתי הראשון שם:

נראה את הזאב הרע עכשיו

זה די מרגש להיתקל בעיר שאינה מאמינה בגורדי שחקים ומעדיפה להביט לתושביה בגובה העיניים.

בדומה לאדינבורו גם מונטריאול מציעה למבקרים בה את השילוב הנדיר של הישן והחדש, של העתיק והמודרני. הציצו, למשל, במבנה של תחנת המשטרה המקומית:

אם אני הייתי ג'ון קרפנטר זה הלוקיישן שהייתי בוחר לצלם בו את "המצור על תחנה 13".

את שעות הצהריים המוקדמות העברנו בבליסת המבורגרים, צ'יפס וטבעות בצל ענקיות. ואז נכנסנו לצפות בגרסת הבמאי של טקשי מייקה ל"13 מתנקשים".

בשתי מילים: הו אלוהים! בשלוש מילים: הו אלוהים, למה? וב13 מילים: הו אלוהים, למה לעזאזל אכלנו כל-כך הרבה לפני שנכנסו לצפות ב"13 מתנקשים"?

התייחסות מפורטת יותר לגרסת הבמאי של מייקה תעלה בהמשך השבוע. אני חייב לצאת עכשיו לשאוף עוד קצת מהעיר המכשפת הזו לריאות. בינתיים אתם מוזמנים לקרוא מה שניים מהכותבים המובילים של ימינו חשבו על "כלבת":

הביקורת של סקוט וויינברג (לשעבר סינמטיקל, כיום מוביז.קום, פיר.נט, טוויץ'). הנה טעימה:

So while it's that novelty that earns Rabies a few points — ones that will help a loyal viewer from overlooking some of the film's more familiar components — it's the darkly humorous and surprisingly clever screenplay that makes Rabies an unexpectedly engaging import

הביקורת של ג'יימס מארש (עורך דסק אסיה בטוויץ'). הנה טעימה:

RABIES has quickly become one of my favourite films of 2011, a survival thriller unlike any I have seen. A horror film that plays out both as a brutal indictment of the latent rage within humanity and an extreme absurdist farce that sees a single potentially life-threatening situation quickly escalate into a rampaging bloodbath devoid of justifiable motive or reason. It's combination of brutality, humour and domestic drama singles RABIES out as an unmissable piece of work from two of the most exciting new talents, not just in Israeli Cinema, but in World Cinema

וואו. וגם בדיוק בזמן: הערב (21:20, שעון קנדה) תיערך הקרנת הבכורה של "כלבת" במונטריאול. ההתרגשות בשיאה. טו בי קונטיוד.