כשיצא הטיזר הראשון ל"Real Steel" לא ידעתי מה לחשוב. היו שם שני רובוטים מגודלים שמתקוטטים עבור שני מתאגרפים עשויים בשר ודם. באותם רגעים פניתי לכמה ממכריי הקרובים-כולם אינטלקטואלים מבריקים- בשאלה, מדוע שמישהו ירצה לראות סרט שבו שני רובוטים מרביצים אחד לשני. חבריי הביטו בי בבוז ואמרו לי לחכות בסבלנות. הם צדקו. בימים אלה שוחרר הטריילר המלא ונחשפים בו פרטים עלילתיים שישמחו את כל מי שמלאו לו כבר PG-13.
העלילה מגוללת את סיפורו של איש שרירים רב תהילה (יו ג'קמן) שמבלה את ימיו ולילותיו במשאית גדולה. יש לו ילד קטן שמביט בו בעיניים גדולות וסוגדות, בן אוהב שרק רוצה להשיב את אביו לימי תהילתו. לילה אחד הם מוצאים קופסת פח ומבינים שנפלה בחיקם הזדמנות של פעם בחיים.
ילד שמסנן נאומי מוטיבציה? אבא לוזר שמשאיתו היא מבצרו? טורניר שרירים? הכל נשמע כל-כך מוכר. הכל נשמע מנחם גולן. חי נפשי, "Real Steel", הוא הגרסה הרובוטית ל"מעבר לשיא".
עכשיו תסלחו לי, כל הפוסט הזה עשה לי חשק לדבר המקורי, לפלדה האמיתית:
הפיראנה מכה שנית 