אמש ביקשתי להרגיע את נפשי הסוערת בתיווכו של סרט אקשן רווי טסטוסטרון העונה לשם "בליץ". אני מודה שלא שמעתי כלום על הסרט הזה, אבל העטיפה שלו פשוט צדה את עיניי. כן, מה לעשות, הפיראנה לא יודעת לסרב לקרחת ההנוצצת של ג'ייסון סטטהם ובטח לא לסרט שמתהדר בטאגליין הבא: cop-killer vs. killer-cop.
אני לא חושב שאי פעם נתקלתי בשורית (אני מקווה שהאקדמיה ללשון עברית גאה בי עכשיו) שמתמצתת עלילה באופן כל-כך מדויק. בליץ (איידן גילן הלא הוא קרקטי האהוב מ"הסמויה") הוא רוצח שוטרים. טום ברנט (סטטהם) הוא שוטר קשוח-רצח!
הייתי שמח להרחיב על הפיתולים העלילתיים שהסרט מציע לצופיו, אבל אין כאלה. במקומם "בליץ" מציע לצופיו דיוקן היסטרי של שוטר סוציופת, הומופוב ובל נשכח- שוביניסט.
כך למשל, בכל פעם שדמותו של הבלש המחוספס תתבקש לרשום משהו (מספר טלפון או כתובת) היא תקשיח את מבטה ותסנן את המשפט המופלא: "אני נראה כמו מישהו שמסתובב עם עפרונות?!". ואמנם, ברנט שלנו לא מסתובב עם עפרונות, אבל אין לו בעיה שגברים אחרים יסתובבו עם עפרונות כל עוד הם לא מנסים לדחוף אותם לקלמר הג'ינס שלו. ומה לגבי נשים? ובכן, הן רשאיות להסתובב עם עפרונות, אבל הן מרמות רק את עצמן.
הפיראנה מכה שנית 