פרייטפסט 5-#4, פנטסי פילםפסט #1

כל-כך הרבה דברים קורים במסע הזה. ממה מתחילים? במהלך עשרת הימים האחרונים צפיתי בלמעלה משנים עשר סרטים ואני מבטיח להתייחס לכולם (לפחות למסקרנים שבחבורה) ברגע שאשוב ארצה (אוטוטו, בחיי). את הדקות הקרובות-ממש שניות לפני שאני נופל לשינה של שלוש שעות- אקדיש לסיכום המסע של "כלבת" בלונדון ולתיעוד צעדיו הראשונים בגרמניה.

ובכן, חברים יקרים, גם ההקרנה השלישית (והלא מתוכננת) של "כלבת" נמכרה לחלוטין ולמן אותו רגע כל אמצעי התקשורת החלו לדבר על הצלחתו המפתיעה של סרט האימה הישראלי הראשון. גם הביקורת המקומית אהבה את "כלבת" ובחרה אותו לאחד מחמשת הסרטים הטובים ביותר בפסטיבל הלונדוני המתוקשר.

כולנו תקווה שהביקורות וההקרנות המלאות יובילו להפצת הסרט בממלכה הבריטית. בינתיים, לא מעט פסטיבלים נוספים הביעו את עניינם בסרט (החל בפסטיבל האימה של מנצ'סטר וכלה בפסטיבל הז'אנרים של דאבלין) ובטוויטר הופיעה לה עצומה שתובעת להקרין את "כלבת" בהיכל הקודש של חולי הקולנוע של לונדון: פרינס צ'רלס סינמה. הלוואי.

אחרי שישה לילות ללא שינה עלינו על מטוס לגרמניה שם מתנהל לו פסטיבל העונה לשם פנטזי פילםפסט. פנטזי פילםפסט חוגג השנה את יום הולדתו ה25. גם הוא החל בקטן, בעיר אחת (ברלין) ולאחר מספר שנים החל להתרחב ולהתרחב וכיום הוא נודד בין שבע ערים מרכזיות ברחבי גרמניה: ברלין, המבורג, מינכן, שטוטגארט ועוד. אנחנו הוזמנו להתארח בבכורות שייערכו במינכן ובשטוטגארט.

שלשום נחתנו במינכן ועם הגיענו קידמה את פנינו נציגה נלהבת של הפסטיבל שדיווחה לנו על ההצלחה האדירה של "כלבת" בברלין ובהמבורג. הגרמנים, מסתבר, אוהבים הומור יהודי מדמם. כמה אוהבים? כל ההקרנות של "כלבת", כולל זו שנכחנו בה הערב במינכן, נמכרו מראש. וזה לא עניין של מה בכך. לפנינו הוקרנה הפקתו החדשה של גיירמו דל טורו, "DON'T BE AFRAID OF THE DARK", מול אולם חצי ריק.

ההקרנה במינכן הזכירה לי מאד את ההקרנה במונטריאול. מדובר בכנופיה צוהלת ועליזה, קולנית ורועשת, חמושה בבקבוקי בירה וסלסלת חטיפים מקסיקנים, שהתקבצה יחדיו בשמה של מטרה נעלה: דם!

עם סיום הסרט הקהל המטיר עלינו מבול של שאלות אך השאלה האהובה עליי מכולן נשאלה בדרכנו החוצה: "הכיצד ייתכן שבחורה ישראלית לא יודעת לאחוז באקדח? הרי כולן עושות אצלכם צבא". אל דאגה, לא התבלבלתי ומייד השבתי, "לא כולם עושים צבא. דפני ליף למשל. וחלק מאלה שעושים צבא עושים טירונות בסיסית שמקנה להם יכולת אחיזה מפוקפקת באקדח ברטה (להלן, שיר הבלונדינית)". בהמשך הפניתי את תשומת ליבו לדמותה של עדי (אניה בוקשטיין) ולשליטתה הפנומנלית בכלי המתכתי (להלן, שתי אצבעותיו האומללות של השוטר יובל). או-אז התרצה חברנו המינכנאי וסיכם: "אז בעצם שיר הייתה ג'ובניקית ועדי הייתה ביחידה קרבית". בדיוק כך, ידידי המינכנאי, בדיוק כך.

אני חייב להודות שזו לא הפעם הראשונה שהשאלה אודות עלמת החן הישראלית ואחיזתה בכלי זין עולה במהלך שיחה עם יוצרי "כלבת". מסתבר שלזרים יש פטיש רציני בכל הנוגע לבחורות היושבות בציון, שכן מבחינתם כל הבחורות הישראליות יושבות בחוף הים עם בגד ים כחול לבן ומחזיקות בידן רובה סער.

מה, לא ככה?

גודאר: כל מה שסרט צריך זה אניה בוקשטיין ואקדח!

מודעות פרסומת

פרייטפסט- היום השלישי, רגע של היסטוריה-חלק ב'

ההיסטריה סביב הפרמיירה הלונדונית של "כלבת" נמשכת. ההקרנה הייתה מצוינת, השיחה בסיום הסרט עוררה דיון מלהיב והבאז הטריף את כל אותם צופים ועיתונאים שלא הצליחו להשתחל להקרנה. הבאז כל-כך הטריף את אותם עיתונאים עד שאלה האחרונים החליטו לעורר סערה קטנה בלובי של קולנוע אמפייר ולתבוע הקרנה נוספת. מנהלי הפסטיבל הסבירו שאין זה ממנהגם לארגן הקרנה נוספת לסרט שכבר הוקרן פעמיים אך לבסוף נכנעו ללחץ האדיר שהופעל עליהם ובכך "כלבת" אחראי לרגע היסטורי בתולדות הפסטיבל הלונדוני האדיר הזה: "כלבת" הוא הסרט הראשון בהיסטוריה של פרייטפסט שזוכה להקרנה שלישית לאור דרישת הצופים.

זו, אגב, כבר הפעם השלישית שפסטיבל מעניק לסרט האימה הישראלית הקרנה נוספת בשל הצלחתו. הפעם הראשונה, אגב, הייתה בפורטוגל, שם זכינו בפרס הביקורת והפעם השנייה הייתה באדינבורו שם גם נבחר הסרט לאחד מחביבי הקהל.

זה המקום לציין שבעקבות החלטתו הלא שגרתית של הפסטיבל, "כלבת" הפך לסרט הנעילה של פרייטפסט. זאת אומרת, סרט הנעילה השני. באולם אחד יוקרן הסרט המדובר, " A Lonely Place To Die", ובאחר "כלבת".  הביקורות המעולות ממשיכות לטפטף גם ברגעים אלה ואנחנו מקווים למלא את האולם גם הלילה.

=====

פרייטפסט הוא לא הפסטיבל היחיד שמארח את "כלבת" בשבוע האחרון. "כלבת" הוקרן בסוף השבוע האחרון בשלושה פסטיבלים במקביל: פרייטפסט לונדון, הפסטיבל הישראלי באוסטרליה ופנטזיפילם פסט שבגרמניה. גם שם הביקורות יותר מנדיבות. האוסטרלית וגם הגרמנית.

נבות ואני עתידים להצטרף לפסטיבל הגרמני הנודד ביום רביעי ולערוך עם "כלבת" עצירה בשתי תחנות מרכזיות: שטוטגרט ומינכן.

======

בחזרה לפרייטפסט. הסרטים כאן מלהיבים, אבל האורחים, הו האורחים! רובין הרדי ("איש הקש" המקורי) היה כאן להציג את סרטו החדש, סרט ההמשך ל"איש הקש" ובישר על טרילוגיה. סיימון פג נכח אמש בהקרנה של "Kill List" ואפילו סחב את אמא שלו לאירוע המדובר וגם ניל מרשל הגדול (DOG SOLDIERS) קפץ לבקר וכשהוא שמע שאנחנו הבמאים של "כלבת" הוא החל לדבר על ההקרנה השלישית, חסרת התקדים, של סרט האימה הישראלי. אנחנו, מצידנו, ריירנו על פועלו הקולנועי ועטפנו אותו באהבה ישראלית חמה ולוהטת.

RABIES SOLDIERS

פרייפסט- היום השני ("כלבת")

אני יודע, אני יודע. אני אמור לסכם כבר את היום השלישי, אבל בחיי שקשה לי למצוא כאן רגע של מנוחה. בניגוד לפסטיבלים אחרים, פרייטפסט מצווה משמעת מרתונית על נתיניו (שלל סרטי אימה המוקרנים גב לגב, חגיגות והפתעות נדירות) ובכך מונע מן הבאים בשעריו את יכולת הדיווח השוטף. 

ועדיין, אני מרגיש חובה לעדכן אתכם בענייני "כלבת". כך סיכמו האנשים היקרים בFILM4 את הבכורה הלונדונית של סרט האימה הישראלי הראשון:

Rabies might be a sleeper hit. witty, intelligent & tense. provides social commentary in a fun way

הדיווח הנלהב ומחמם הלב של FILM4 מסכם 48 שעות של באז היסטרי סביב אירועי הקרנת סרט האימה הישראלי הראשון. הבאז הזה, אגב, החל חודש וחצי לפני הגעתנו לכאן כאשר אחד מבכירים המבקרים הבריטים, נייג'ל פלויד (טיימאאוט, גרדיאן, ביביסי) הכריז על "כלבת" כסרט האימה הטוב ביותר של השנים האחרונות ובנוסף לכך פתח עצומה בטוויטר להעברת הסרט לאולם הגדול ביותר בקולנוע אמפייר.

אינני זוכר מתי בפעם האחרונה מבקר בריטי תבע את העברתו של סרט כלשהו, ועוד ישראלי, לאולם גדול יותר. ואמנם, למן אותו רגע הרשתות החברתיות והפורומים הפעילים לא הפסיקו לדבר על המהלך שיזם נייג'ל פלויד. לאחר מספר ימים הגיעה תגובת הפסטיבל: "כלבת" לא יוקרן באולם הענק מאחר והוא שמור רק להקרנות בכורה וסרט האימה הישראלי הראשון ערך את בכורתו הבריטית בפסטיבל אדינבורו.

החלטת הפסטיבל הפכה עד מהרה לברכה, שכן הכרטיסים לשתי הקרנות הבכורה של "כלבת" נמכרו חודש ימים לפני הגעתו לשם. התוצאה: תסכול בקרב אלה שלא הצליחו להשיג כרטיסים והתלהבות בקרב אלה שכן. ובמילים אחרות: באז.

ואם חשבנו שדברים יירגעו עם הגעתנו לכאן אז נכונה לנו ההפתעה הגדולה מכולן. זה קרה כשרכשנו, כמו תיירים טובים, את הגיליון השבועי של טיימאאוט לונדון. הגיליון הנוכחי חוגג את השבוע האחרון של הקיץ ואת הבנק הולידיי והוא מקדיש את חלקו הראשון לאירועים הגדולים ביותר של החופשה. בין האירועים הללו תמצאו את פרייטפסט ומבין עשרות הכותרים שמוקרנים בו בצפיפות רק שני סרטים זכו לחשיפה והמלצה בגוף הכתבה: "כלבת" ו"טאקר ודייל".

אבל בכך לא תמו החגיגות בטיימאאוט. לא, לא, כשמגיעים לחלק השני של המגזין, לחלק שבו מפורסם מדור הקולנוע, מתנוססת לה בגאון רשימת ההמלצות השבועיות ובראש הרשימה היוקרתית הזו, לא במקום השני, לא במקום השלישי, אלא במקום הראשון מתייצב לו סרט האימה הישראלי הראשון: "כלבת" . קראתם נכון, פרצופה של ליאת הר-לב כבש את צמרת טבלת ההמלצות השבועית של מדור הקולנוע בטיימאאוט לונדון.

במקום הראשון ליאת הר לב, במקום השלישי ליז טיילור.

אני לא יודע מה מרגש אותי יותר. העובדה שסרט האימה הישראלי הראשון הצליח לפלוש לטבלה האיכותית והיוקרתית הזו או העובדה ש"כלבת" הוא אחד מסרטי האימה הבודדים (ולא רק ישראלים) שהצליחו להגיע לעמדת בכורה בטבלה האיכותית והיוקרתית הזו.

אני מניח גם שבגלל הפרסום הזה ההקרנה הראשונה של "כלבת" הייתה גדושה ועמוסה במבקרים וכתבים רמי מעלה, אנשי תעשייה, יוצרים (צוות התסריטאים של DR WHO למשל) ומפיצים מקומיים. התגובות, אגב, היו נהדרות והביקורות כאן יותר מנלהבות.  

היו עוד הרבה אירועים מרגשים מאז, אבל כעת עליי להתארגן לקראת ההקרנה השנייה שלנו בלונדון. זה קורה ב13:15, שעון לסיטר סקוור, שרק ימשיך כך.