"כלבת" מחדש בימים אלה את המסע האירופאי שלו ותחנתו הראשונה היא פרייטפסט, לונדון.
פרייטפסט חוגג השנה את יום הולדתו ה12 והוא נערך, זו השנה השנייה ברציפות, בקולנוע אמפייר אדיר הממדים. פרייטפסט החל את חייו כפסטיבל צנוע וסרטיו הוקרנו בהיכל הקודש של חולי הקולנוע המקומיים, פרינס צ'רלס סינמה. עם השנים, צבא המעריצים הלך וגדל והגיע למספרים שהיו זקוקים לאכסניה חדשה, לאימפריה של (אולמות) קולנוע. להלן, קולנוע אמפייר.
כיום פרייטפסט- לונדון נחשב לגדול ולחשוב שבפסטיבלי הז'אנר של האי הבריט.( לצד סיי-פיי לונדון, כמובן).
כך נראה אתמול האולם הגדול של "אמפייר" (למעלה מ1000 מושבים) לקראת הקרנת הבכורה של "יעד סופי 5":
מארגני הפסטיבל, אלן ג'ונס פול מקאווי ואחרים, מבטיחים הפתעה גדולה מדי ערב ואכן אמש נכונה לנו ההפתעה הראשונה. קצת לפני שכתוביות הפתיחה של "יעד סופי 5" התקיפו את עינינו, עלו לבמה יוצריו של סרט הפולחן הבריטי, Severance, והציגו קטעים מתוך סרטם החדש והמדובר, "קוקנים נגד זומבים". הרעיון נשמע דומה, אולי אפילו דומה מדי, לזה שעומד בבסיס הסרט "Attack The Block" ואני מניח שגם הפיץ' נשמע זהה: מה יקרה אם מפלצות/חיזרים/ערפדים/זומבים יפגשו בכנופיה אנושית מפחידה לא פחות?
שני הקטעים הראשונים לא הרשימו אותנו, אבל אז הגיע הקטע השלישי שבו מוצגת חבורת גיל זהב קוקנית (ביניהם גם הונור בלאקמן, הלא היא פוסי גאלור המדהימה מ"גולדפינגר") כשהיא מכותרת בידי צבא זומבים. חבורת הישישים מגלה שאחד מחבריה נרדם מחוץ לחדר והם מנסים להעירו ולהחיש את צעדיו פנימה, לחדר המבטחים. למרבה הצער, חברם הישיש זקן ובא בימים, שמיעתו כבדה וצעדיו עוד יותר וכך מתפתח לו מרדף בין זומבים איטיים לאיש זקן המדדה באמצעות הליכון לעבר החדר האטום. זהו ללא ספק אחד ממרדפי האימה היותר היסטריים שראיתי בחיי.
תפוז מכני? חפוז מכני!
ואז החלה ההצגה הגדולה: "יעד סופי 5". כותרות הפתיחה היו ארוכות מהרגיל (יופי של פסקול, אגב) והן שיגרו לעבר עיניי כל-כך הרבה מסורים, סכינים ואיברים מבותרים עד שהייתי משוכנע שאולי חזיתי כבר בסרט המלא וכבר החלו להן כתוביות הסיום. ואולי עדיף היה שכך, שכן "יעד סופי 5" הוא אכזבה אדירה. אחרי החלק הרביעי והמקרטע, הייתי משוכנע שהסיבה שבשמה התכנסו יוצרי הסדרה להפקת פרק חמישי קשורה לרצונם הראוי והנעלה של אלה המעוניינים לשפר את הטעם המר והנורא שהותיר בפינו החלק הקודם בסדרה. אוי, אם להשתמש בניב קוקני-פולני עתיק יומין, כמה שאני טעיתי.
לצערי הדרך היחידה שבה "יעד סופי 5" היה יכול לשפר את חוויית הצפייה כרוכה בשינוי אסטרגיית הרציחות של מר מוות. ובמילים אחרות, במקום שמר מוות ירדוף את קורבנותיו לפי סדר מותם הפוטנציאלי, יהיה עליו לרדוף אחר הנערים המסכנים לפי יכולת המשחק של כוכביו. או-אז היינו נפטרים משחקניו הראשיים והנוראיים של "יעד סופי 5" ונותרים רק עם הדוגמניות. ואין דבר יפה ומצחיק יותר מדוגמניות שמדגמנות משחק. טוב, יש: אוסף בולי עץ שרודף אחר אוסף בולי העץ שמגלמים את התפקידים הראשיים.
אבל, לא הכל רע. "יעד סופי 5" מציע גם טוויסט מתוחכם (אל דאגה, הוא מופיע גם בטריילר): מה אם אפשר לרמות את המוות על-ידי רצח פשוט? הייתכן שגיבורינו האומללים יוכלו לקנות את חייהם בחזרה אם הם ירצחו אדם אחר ובכך יגנבו את מותו. הרעיון מבריק (במקום לתת לרוצח/מוות לעשות את עבודתו, הגיבורים מתחילים לעסוק במלאכת ההרג: נשמע מוכר?) אך הביצוע בינוני להחריד.
שתי סצינות ראויות להיכנס להיכל התהילה של סדרת "יעד סופי": חזון האסון על הגשר המט ליפול ואימון הקרקע המזוויע ותולש האיברים שהיה מקרקע אפילו את נדיה קומונצ'י (קומנץ' למהדרין) הגדולה.
גם סצינת הסיום גררה שאגות של הערצה ואין לי ספק שחובבי הסדרה, כמוני למשל, יחייכו לנוכח המחווה היפה שהתקינו עבורם יוצרי הסרט.
עכשיו אם תסלחו לי עליי לנקות את שאריות הבשר שנתלו על משקפיי תלת הממד שלי ולצאת שוב לקולנוע. מאוחר יותר, 17:15 שעון לסיטר סקוור, "כלבת" עורך את הבכורה הלונדונית שלו. התרגשות.
הפיראנה מכה שנית 
בכתה ז' ראיתי את "יעד סופי" הראשון, והסוף שלו כה הרגיז אותי עד שרק הסרט השני הצליח לשחזר אצלי את העצבים (אם כי התאונה היתה מרהיבה).
מה לעשות, לא על החיסולים לבדו יחיה סרט האימה (ישנם אלפים שיחלקו עליי, אבל היי, תחי הדמוקרטיה וזה).
דווקא את "3" חיבבתי למדי, אולי בגלל העמימות המינימלית של סצנת הסיום שלו.
אבל היי, למה זה מעניין כשאתם כבר בלונדון?!?!
זה כל כך משמח לקרוא על "כלבת" שמטייל ברחבי העולם, וכבר כמה חודשים שכל תיאור פסטיבל שלך פשוט מדביק אותי למסך.
תהיתי, אגב, בקשר לדבר המוכר ההוא שהעלית בסוגריים – האמירה החברתית שמתגבשת לאורך הסרט מכוונת? או שזה רק אני, והסרט פשוט היה רעיון מאוד מגניב של "היי, הנה דרך מקורית להפגיש את סרטי הסלאשר עם הטמפרמנט הישראלי!"?
אני מאד חיבבתי את הסדרה עד לפרק השלישי (כולל) אבל בחלק הרביעי הרגשתי כבר מרומה.
לגבי הסוגריים: מכוון בהחלט. כשיצאנו לדרך השאלה ששאלנו הייתה: "איך היה נראה סלאשר ישראלי?". התשובה שמצאנו היא "כלבת".
ראיתי את יעד סופי 5 אתמול ולדעתי זה הסרט הכי טוב בסידרה. למישהו באמת אכפת מעלילה או משחק בסרט שנושא את המספר חמש בכותרת? בהתחשב בנסיבות העלילה והמשחק היו סבירים והכוכבים האמיתיים של הסרט, סצינות המוות, היו הצלחה גדולה אחת אחת. אין מה להשוות בין הסרט הזה לחלק הרביעי.
אני מסכים איתך שהחלק הרביעי הוא הגרוע בתולדות הסדרה הזו. ועדיין, אפשר לצפות למשחק טוב ועלילה יותר מסקרנת בסרט אימה. עובדה שבשני החלקים הראשונים קיבלנו את שני הדברים. לגבי הספרה "5"- זה לא תירוץ ולמה שמישהו, אי פעם, יפסיק לצפות למשחק טוב ועלילה ראויה?